בני בנימין על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק א
הלכה א
כל מ"ע שבתורה כו'. מקורו טהור מדברי המכילתא שהיה לפני רבינו והביאו בלשונו בס' המצות מצוה ע"ג ובס' החינוך במקומו:
ולעולם אינו חוזר לדבר זה. ד"ז לא נמצא בבבלי אבל הוא מבואר להדיא בירושלמי דיומא ספ"ח ושם הנוסח ובדרך רחוקה הייתי מהלך וכשם שעשיתי איני עושה יהרמ"א וכו' וכ"ה בויק"ר פ"ו ולפלא על הפוסקים רו"א שלא כ' ד"ז בנוסח הוידוים שהוא עיקר גדול בתשובה כמ"ש בכל ספרי הפוס' והוא תלמוד ערוך בפי רבינו מד' הירושלמי ואחז"ר מצאתי לשארי הג"ר רפאל כ"ץ בס' דעת קדושים שקדמני בזה תלי"ת:
שנאמר מכל חטאת האדם. הוא מספרי זוטא ומובא בילקוט מכל חה"א ממה שחטא לחבירו בגניבה וגזילה ולה"ר ועכ"מ פ"ב ה"ט מש"כ בזה אבל באמת בכל חטא יש בו ב' חטאים למקום ולחבירו והכא מיירי מתשובה למקום ושם מתשובה לחבירו שהוא הריצוי והפיוס וא"ש כ"כ בס' ת"א להגר"ז ז"ל. כאאמו"ר ז"ל:
כתב רבינו פ"ה מ"ה חובל ה"ט דמזיק ממון חברו וכו'. ע' לקמן פ"ב ה"ט וצ"ע שם בסופו ע"ש. כן מפרש הגאון ר"ז ז"ל בתולדות אדם הובא משמו באורך קצת ע"ש:
הלכה ב
בסופה. עי' כ"מ ולע"ד ילה"ר דלא כסוגיא דשבועות ונ"ל דל"ש משום עול"ת לקרות זבח רשעים תועבה מהא דשבת ע"א א' ד"א שם אלא מעתה א"ל המתינו לי עד שאבעול ה"נ כו' והרי בכה"ג ל"ש כלל קרבן דזר"ת או דבל"ת לבד ל"ש זר"ת והתם רק ל"ת הוא אלא דצ"ע דהרי בכ"מ מבואר דרשע מיקרי כל העובר אף על ל"ת וצ"ע לעה"פ בזה:
הלכה ג
אפי' רשע כל ימיו. לקמן פ"ג הי"ד תוספתא פ"א דקדושין: