בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק ד · הלכה יד
שקדושתם גדולה מקדושת הציץ כו'. לפלא שאיסור היסח הדעת מהציץ לא זכרו רבינו במקומו כלל בפ"י מכלי המקדש ה"ב. וזהו מהמקומות שסמך רבינו על מש"כ במקום אחר אגב גררא. וכה"ג עמש"כ בס"ד פ"ה מביאת מקדש לענין קיו"ר. וע' בש"א שפלפל מנ"ל להני תנאי וכדקיי"ל דטומאה דחויה בציבור דאסור להסיח הדעת מתפילין. ולכאורה אמרתי דא"צ ילפותא כלל דהרי ה"נ קיי"ל דהה"ד פוסל בקדשים. ונלמד מדכ' ל' שימור וה"נ בתרומה וא"כ ה"נ בתפילין הרי כ' שימור בתפילין. ורק רבר"ה לשיטתיה דאיהו ס"ל כמ"ד בחוקות הפסח הכ' מדבר הוצרך ללמוד בק"ו. ע' מנחות ל"ז ב'. משא"כ מ"ד טו"ד בציבור יסבור כמ"ד דבחוה"ת מדבר. וא"ש אלא דמלבד שעדיין ילה"ק לאיזה תנאים. בל"ז י"ל דל"ש כאן ל' שמירה על התפלין רק על האדם ושם הוא על הקודש. ובכ"ז אפ"ל דלזה מהני ק"ו דידי' לכ"ע. ובמק"א כ' בס"ד. די"ל דגם במצה נימא שפסול הה"ד. ואכ"מ: