בני בנימין על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק ו · הלכה ז
ואין שבח לת"ח לכנס באחרונה. תמוה קצת שדין זה לא נמצא באותה ברייתא דשלהי הוריות שהיא מקור ב' ההלכות האלו ה"ו וה"ז [ע"ש] ומקורה טהור בברכות (מ"ג.) מששה דברים שהם גנאי לת"ח ומ"ט עירב רבינו הדין הזה באמצע דבר ההלכות מהך דהוריות ונ"ל ברור שרבינו גרס מש"ש בברכות (מ"ג) משום דקרי לה פושע דהית' גירסתנו פוסע והיינו פוסע על ראשי עם קודש כשבא באחרונה וא"כ הוא ממש מעין אותם הדינים שבהלכה א' ותל"ע מצאתי בח"א הרש"א שהביא שי"ג פוסע כן ובעליל נראים דברי רבינו כן אף ששינה ל' הברייתא מפסעין וכתב מקפצין ונ"ל שגם רש"י ז"ל שכתב פושע מתעצל ידע מגי' זו פוסע ולכן בא לשלול פירש זה וגירסתו ולכן כ' מתעצל ור"ל דפושע גרסינן ולא פוסע ומה"ט לא הקדים לפרש לעיל (כ"ח) דשם אריו"ח ונקרא פושע. אלא שפשוט הוא דפשיעה בל' חז"ל הוא התעצלות. וכפסחים (צ:) גזירה שמא יפשע. וכן בביצה (טו:) וכ"ה ל' רש"י בשבת (כא.) בטעמא דכבתה זקוק לה כו' ע"ש: