בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק ח
הלכה א
[בכ"מ ואפשר שטעמו כו' עי' כ"מ ספ"ד מבכורות מה שרמז לת' הרשב"א סש"א. ומש"כ א"נ החמירו בספיקו ע"ל פ"ג ה"י וכר"מ וצ"ע]:
הלכה ג
כל העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר. ע' מ"מ ועש"ה בגמ'. וע' ירושלמי פ"ז כ"ח א' א'. שם כל שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר:
הלכה ה
המעמר אוכלים. עי' מ"מ ובש"ק פ"ז כ"ט א' ד"ה כו' ועי' כ"מ מ"ש בשם הרמ"ך תמוה מאד ששתק לו דהא רבינו ז"ל לשיטתי' שפסק כריב"ב. ע"ל פ"א מערובין ה"ט ושם הוא לדעת ר"ש:
הלכה טו
וכן השוחק תבלין. תלמוד ערוך הוא בירושלמי פ"ז כ"ט א':
הלכה טז
ואין גיבול באפר. עי' השגת הראב"ד ונלה"ר לשי' רבינו ממש"ל פכ"ג הי"ד דאין מקדשין מי חטאת בשבת משום שבות ות"ל דה"ל מלאכה גמורה דהא קידוש מ"ח היא נתינת אפר ע"ג מים כמבואר בכ"מ וא"כ ה"ל מלאכה גמורה א"ו כדברי רבינו. אולם באמת לא הראינו נו"כ מקורו ובל"ס הוא באיזה ברייתא שאין אתנו ומיהו י"ל בנקל בכ"א: