בני בנימין על משנה תורה, הלכות ציצית· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק ג · הלכה ו
ומהו לעשות. הכ"מ הקשה איך מתיר של פשתן כו'. וי"ל עפ"ד האחרונים שכ' ליישב קו' התוס' על פרש"י דצריך דכלאים שוע טווי ונוז. לל"ק דכלאים מותר בציצית. ותי' דכיון דקשר עליון דאורייתא מגו דחשיב חבור לציצית חשיב ג"כ לכלאים. ולפ"ז ל"ק קו' הכ"מ דכיון דפטורים מציצית מדאורייתא ממילא ל"ש מגו. ול"ש כלאים דאורייתא בהו ובדרבנן דוחה. אך יל"ע דמלבד די"ל דכיון דמדרבנן ה"ל קשר חשוב גם לענין כלאים מדאורייתא. וי"ל דתפסינן החומרות מב' הצדדים. וכה"ג כ' רבינו דחמץ הוא דשיל"מ משום דמותר לאה"פ מדאו' אף דמ"מ אסור מדרבנן. ודשיל"מ הוא רק חומרא דרבנן [וכמש"כ בתשובתי לפרעשבורג באריכות בדוגמאות כאלו בס"ד] גם זולת זה א"א כן לשי' רבינו דס"ל דא"צ שטו"נ בכלאים מה"ת. עי' פ"ט מ"ה כלאים. ותו דמ"מ מדרבנן ליתסר: