בני בנימין על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק ה
הלכה א
השגת הראב"ד שבכאן שייכה להלכה ב'. במש"ש שאין מי פירות מחמיצין. ע' מ"מ. כאאמו"ר הגז"ל. ועי' ח"י סי' תנ"ג סק"ד דמפרש ההשגה על הלכה זו. וס"ל דקטניות נמי יש בהם חמץ קצת אלא שאינו חמץ גמור ועי' הקובץ מש"כ באריכות. ובזה י"ל דברי המג"א ר"ס תנ"ד מה שתמהו עליו הח"י והק"נ מה שה"ר דמורסן מחמיץ מדברי הרי"ף ולא ממשנה ערוכה ע"ש דבאמת י"ל דהוא חמץ נוקשה ועכ"פ מדרבנן אסור. וא"כ אין ראיה מזה אבל מדברי הרי"ף א"ש דהרי איהו ס"ל דאף ח"נ ל"ה דמותר אפילו מדרבנן. א"כ מוכח שפיר דמחמיץ מדאורייתא ויוצאים בו י"ח מצה משא"כ מהמשנה. ודו"ק:
הלכה ב
במ"מ תוספתא ספ"ב:
הלכה כג
השמיט רבינו כלי עצם. ואולי סמך עמ"ש ואת הנצב. ומיירי אף בשל עצם: