בני בנימין על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק א · הלכה ז
האוכל כ"ש כו'. ע"י כ"מ ובנוב"ת חא"ח סנ"ג כ' דנ"מ בז' ש"פ לערב דל"ש עוד חזי לאצטרופי וע"ש שכ' דה"נ בנזירות אלא דראוי ליזור שנית ויצטרפו משא"כ בחמץ. ודבריו תמוהים. דאיך יצטרפו ב' חצאי איסור מב' מיני נזירות. כיון דחלוקים לקרבנותיהם. וכהך דשבועות כ"ב א'. וע"ש כ"ג ב' ברש"י ד"ה וחד א'. כאאמו"ר הגז"ל שם בגליון. ולדברי הנו"ב עצמו. יש לדון דלר"י דס"ל חמץ לאה"פ אסור בלאו. א"כ י"ל דמצטרפים יחד. וא"כ גם בסוף יום ז' נמי חלא"צ. אלא דלדעת רבינו יפה כ' ליישב זה דלס"ל כר"י. ואולי דס"ל דמלאו אחר גרע ולא מצטרף משא"כ בנזירות הוא אותו לאו. ועי' ע"ז ס"ז א'. דס"ל לר"י מנין שכל האיסורים מצטרפים זע"ז שנא' לא תאכל כל תועבה א"כ י"ל דשייך אף בלאוים שונים להצטרף זל"ז ולאסור מה"ט ח"ש. ולפ"ז י"ל דלר"י ל"צ קרא לאסור ח"ש. ורבינו לשיטתי' דפסק כרש"י אך יל"ח מהא בע"ז ואפ"ל דגם בנזיר מצטרפים עכ"פ משום לאו דל"ת כ"ת למלקות והך דשבועות אינו לר"י. אך גם ר"מ ס"ל הכי שם. ואכמ"ל. ובתי' הרלנ"ח שכ' הכ"מ. ע' ס' מ"נ מה שהקשה מס"פ יוה"כ. ולכאורה י"ל דכיון דקיי"ל דאכילה כלל הנאה. ממילא גם ח"ש בכלל. דג"כ הנאה הוי לפחות ויש לדחות: