בני בנימין על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק יא · הלכה יב
עשה מעקה לגגו כו'. בח"ס חא"ח סי' נ"ב פשוט לו שאינו מברך עד מכוש האחרון. וע"ש בטעמא דאין מברכין על כתיבת ס"ת:
שחט פסחו וחגיגתו מברך לשחוט. לפ"מ דקיי"ל דאשפעה"י ע"ל הי"ד. א"כ א"ש בפסח אבל בחגיגה הל"ל בעל אם שוחטה בשותפות ואולי דכשבא במיעט ה"ל קצת חוב מדרבנן. ע' לח"מ פ"ג מחו"מ ה"ו שלא זכר דברי רבינו לאלה המפורשים. עי' הגהמ"י אות ו' מה שהעיר לרבינו מעל אכילת מרור. ולכאורה י"ל דרבינו אה"נ דס"ל לברך לאכול מרור. וכמש"כ הרשב"ם בשלהי פסחים לאכול הפסח והזבח. ע"ש מהתוספתא וה"נ במרור דמנ"מ. אבל ע' פ"ח מחו"מ ה"ו ז' מבואר שם שמברך על אכילת מצה ומרור. עש"ה נגד התוספתא ונגד הכלל דהכא וגם נגד מש"ש בפי' המשנה בפסחים ג"כ לאכול וצע"ג. מש"ב הרר"ח נ"ז מפיקעלין שליט"א: