בני בנימין על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק א · הלכה יט
עי' השגת הראב"ד. ולענ"ד לדון דל"ש לברך אשר נתן לך. משנתן לך דכיון שהוא דבר האסור לאכילה הרי לא נתן לו השי"ת לאוכלו לעשות היפוך רצונו י"ת. ואיך יברך ע"ז וע"ש ל"ה ב' מ"ח ב'. ותו דה"ל כאוכל דבר המזיק דאינו מברך וכ"ש המזיק לנשמתו ר"ל. ומכאן תשובה לד' הנה"מ סי' רל"ד. דבאכל איסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה כלל. והרי שיטת רבינו שאינו מברך ע"ז כלל. ואף איש ריבו לא נחלק עליו משום זה. והארכתי בשו"ת אהלי דוד ח"ב בס"ד. ע"ד הנה"מ אלו:
ואצ"ל אם אכל נו"ט. הרבותא דהני שזכר מקודם. אין נפשו קצה בו כמו נו"ט. עי' בכורות ל"ז א'. וע"ש בתוס' וא"כ כ"ש דל"ש ע"ז בה"נ כלל: