אור ברסלב
בני בבת עיני משמעת › שמור את מעמדך כהורה!

בני בבת עיני

משמעת · שמור את מעמדך כהורה!

תמימות דעים בין ההורים

* יֵשׁ לְשַׁדֵּר אַהֲבָה וּדְאָגָה כֵּנָה לַיֶּלֶד, אוּלָם עִם זֹאת הַיֶּלֶד צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁמַּעֲמָדוֹ אֵינוֹ שָׁוֶה לְהוֹרָיו, וְלָכֵן הַזְּכוּת לְהַסְכִּים אוֹ לְסָרֵב נְתוּנָה אַךְ וְרַק לְהוֹרָיו וְהוּא כְּיֶלֶד צָרִיךְ לְצַיֵּת לְכָל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ וְגַם אִם לֹא נִרְאֶה לוֹ. * רָצוּי לִהְיוֹת נָגִישׁ לַיֶּלֶד וּלְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁאָזְנֵנוּ כְּרוּיָה לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ. * מַעֲמַד הַהוֹרִים הוּא גַּם מְחַיֵּב הִתְנַהֲגוּת בַּהֶתְאֵם.

כִּי יְסוֹד הוּא בְּמִדּוֹת: דְּלָא שָׁיֵיךְ בִּדְלָא שָׁיֵיךְ. וּכְבָר כָּתַב הָאֶבֶן עֶזְרָא (שמות כ, יד), שֶׁלֹא שַׁיֶּכֶת חֶמְדָּה לְכַפְרִי בְּבַת מֶלֶךְ. כֵּן אִם יַעֲנִישׁ לְכַפְרִי בְּשׁוֹטִים - לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ לְהִנָּקֵם מֵהַמֶּלֶךְ, וְלֹא יִלְמַד מִזֶּה אֶלָּא הַכְנָעָה לְבַד, כִּי פָּשׁוּט אֶצְלוֹ שֶׁהוּא בָּטֵל כְּלַפֵּי הַמֶּלֶךְ וְכִי הַמֶּלֶךְ רַשַּׁאי לְהַעֲנִישׁ, וְלֹא הוּא. כֵּן כַּאֲשֶׁר תַּחְדֹּר הַהַכָּרָה בְּלֵב הַתִּינוֹק כִּי הָאָב הוּא הַשַּׁלִּיט וְהַבְּעָלִים שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי, וּבָטֵל הוּא כְּלַפֵּי אָבִיו, אָז מִתּוֹךְ הַכְנָעָתוֹ לֹא יִלְמַד לְהַכּוֹת בִּשְׁבִיל שֶׁאָבִיו מַלְקֶה אוֹתוֹ. אֶלָּא עִקַּר הַחִנּוּךְ שֶׁלָּנוּ מְקֻלְקָל - שֶׁהַמּוֹרִים נַעֲשִׂים חֲבֵרִים לְתַלְמִידֵיהֶם, וְכֵן הַהוֹרִים, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל עַצְמָאוּת הַבָּנִים. וּמִכֵּיוָן שֶׁכֵּן, בְּוַדַּאי אִם הָאָב יַכֶּה לִבְנוֹ, יָשׁוּב הַבֵּן וְיַכֶּה לְאָבִיו אוֹ לְאָחִיו הַקָּטָן וְכוּ'.

אֵלֶּה הַחוֹקְרִים הַחֲדִישִׁים, בְּחַפְּשָׂם חֲדָשׁוֹת וְלַהֲרֹס הַיְסוֹדוֹת שֶׁיְּדָעוּם אֲפִלּוּ הַגּוֹיִם, וַאֲשֶׁר שָׁרְשָׁם בְּתוֹרַת ה' וּבַנְּבִיאִים, הִמְצִיאוּ הַמְצָאוֹת שֶׁמְּבִיאוֹת לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הַשָּׁרָשִׁים, וּלְחַנֵּךְ הִיטְלֶרִיסְטִים חֲצוּפִים וְחוּצְפָּא יִסְגֵי. עַד כָּאן לְשׁוֹן הָרַב דֶּסְלֵר (מכתב מאליהו ח"ג עמ' 163).

הָרַב מְצַיֵּן מָה עִקַּר הַבְּעָיָה: "עִקַּר הַחִנּוּךְ שֶׁלָּנוּ מְקֻלְקָל, שֶׁהַמּוֹרִים נַעֲשִׂים חֲבֵרִים לְתַלְמִידֵיהֶם וְכֵן הַהוֹרִים". מָה הַבְּעָיָה בַּחֲבֵרוּת עִם יְלָדִים? אַדְּרַבָּה, נִהְיֶה חֲבֵרִים שֶׁלָּהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּפְתְּחוּ לְפָנֵינוּ סְגוֹר לִבָּם?!

תְּשׁוּבָה: הַחֲבֵרוּת בֵּין הַהוֹרִים וְהַיֶּלֶד פֵּרוּשָׁהּ שֶׁהֵם בְּמַעֲמָד שָׁוֶה, וְאִם לְאַבָּא יֵשׁ זְכוּת לְהַסְכִּים אוֹ לְסָרֵב, הֱוֵי אוֹמֵר שֶׁגַּם לַיֶּלֶד יֵשׁ הַזְּכוּת הַזֹּאת, וְזֶהוּ פֶּתַח לִבְעָיוֹת מִשְׁמַעַת. שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהַהוֹרֶה מַצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַיֶּלֶד בַּאֲמִתּוּת דַּרְכּוֹ אוֹ הַהִגָּיוֹן שֶׁבְּהַחְלָטָתוֹ, וְלַיֶּלֶד יֵשׁ רָצוֹן לְקַיֵּם, אֲזַי הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים. אוּלָם אִם הָאָב לֹא יַצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַבֵּן, וְלֹא חֲסֵרוֹת סִבּוֹת טוֹבוֹת לְכָךְ - אִם מִשּׁוּם שֶׁהַיֶּלֶד מְשֻׁחָד לְעַצְמוֹ, וְאִם זֶה דְּבָרִים שֶׁהַשְּׁתִיקָה יָפָה לָהֶם וְלָכֵן אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר לַיֶּלֶד, וְאִם זֶה כַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד שָׁמַע דֵּעוֹת נֶגְדִּיּוֹת וְכַדּוֹמֶה, וְאָז הַיֶּלֶד מְסָרֵב, וְכַמּוּבָן שֶׁהַהוֹרֶה לֹא יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ שֶׁהַיֶּלֶד יִתְנַהֵג לְפִי הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ, וְאָז הָאָב מְנַסֶּה לְהַפְעִיל אֶת סַמְכוּתוֹ כְּאָב - כָּאן הוּא נִתְקָל בְּהִתְנַגְּדוּת שֶׁל הַיֶּלֶד שֶׁנִּרְאֵית מֻצְדֶּקֶת, שֶׁהֲרֵי עַד עַכְשָׁיו אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים, וּמַה קָּרָה שֶׁאַתָּה מִתְנַהֵג בְּצוּרָה שֶׁל אַבָּא? אוֹ בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: פִּתְאוֹם נִהְיֵיתָ רוֹדָן?!

אוּלָם הַשְּׁאֵלָה עוֹמֶדֶת בְּעֵינָהּ: כֵּיצַד נוּכַל לְהַבְטִיחַ שֶׁאָכֵן הַיֶּלֶד יִפְתַּח אֶת סְגוֹר לִבּוֹ? הַתְּשׁוּבָה הִיא: אָמְנָם הַחֲבֵרוּת זוֹ דֶּרֶךְ לְדוֹבֵב אֶת הַיֶּלֶד, אוּלָם אֵין זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לָנוּ כְּהוֹרִים. הַדֶּרֶךְ הִיא יְצִירַת אֵמוּן הֲדָדִי. אִם הַיֶּלֶד יַאֲמִין שֶׁאָכֵן אֲנַחְנוּ מַעֲרִיכִים אוֹתוֹ וְרוֹצִים בְּטוֹבָתוֹ, וְגַם אַחֲרָאִים לְמַעֲשֵׂינוּ, אֲזַי הוּא יִשְׂמַח לְשַׁתֵּף אוֹתָנוּ בָּעִנְיָנִים הַפְּרָטִיִּים שֶׁלּוֹ, וּבִפְרָט בְּמַה שֶּׁמַּטְרִיד אֶת מְנוּחָתוֹ.

כֵּיצַד נִצֹּר אֵמוּן? תְּשׁוּבָה: אָמְנָם הַנּוֹשֵׂא רָחָב, אֲבָל נִכְתֹּב אֶת עִקְּרֵי הַדְּבָרִים. וּבְכֵן, כַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד רוֹצֶה לְסַפֵּר לָנוּ עַל עַצְמוֹ, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת מַאֲמָץ לִהְיוֹת מְצוּיִים לוֹ, וְלֹא לְהַפְגִּין אוֹ לְהַרְאוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ "עֲסוּקִים". וְכַאֲשֶׁר הוּא מְסַפֵּר, יֵשׁ לְהַפְגִּין קֶשֶׁב רַב, לְהַרְאוֹת שֶׁדְּבָרָיו נִשְׁמָעִים בִּרְצִינוּת. זֹאת וְעוֹד, כַּאֲשֶׁר הוּא מְדַבֵּר, יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹא לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת מְבִיכוֹת, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת הַבְהָרָה לִדְבָרָיו לְפִי כִּוּוּן מַחֲשַׁבְתּוֹ, כָּךְ שֶׁהוּא יָבִין מֵהַשְּׁאֵלוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ מִזְדַּהִים אִתּוֹ וְלָכֵן אֲנַחְנוּ רוֹצִים לָדַעַת אֶת הָעִנְיָן בְּדִיּוּק, כִּי דְבָרָיו מְעַנְיְנִים אוֹתָנוּ. וּלְאַחַר שֶׁהַיֶּלֶד סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו, יֵשׁ לְהַמְתִּין מְעַט לִפְנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹנִים תְּשׁוּבָה, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ מְעַכְּלִים אֶת דְּבָרָיו וְעוֹנִים תְּשׁוּבָה בְּכֹבֶד רֹאשׁ, "וְלֹא שׁוֹלְפִים תְּשׁוּבָה מֵהַמֹּתֶן", וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ מַה לַּעֲנוֹת כְּבָר בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו. כְּמוֹ כֵן, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, יֵשׁ לְהַתְחִיל אֶת הַתְּשׁוּבָה בַּהֲבָנַת הַצַּד שֶׁהוּא צִדֵּד, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן לְהַתְחִיל לְהַסְבִּיר אֶת הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמַּטְבֵּעַ. יֵשׁ גַּם לְהִשְׁתַּדֵּל, שֶׁהַדְּבָרִים לֹא יֵרָאוּ כְּהַאֲשָׁמָה כְּלַפָּיו, אֶלָּא כְּהַסְבָּרָה בִּלְבַד.

לְאַחַר שֶׁקָּבַעְנוּ דֵּעָה, יֵשׁ לַעֲמֹד בְּצוּרָה מַעֲשִׂית [בְּמִדַּת הַצֹּרֶךְ] אַחֲרֵי מַסְקָנַת הַדְּבָרִים. אָסוּר בְּהֶחְלֵט לְסַפֵּר לְצַד שְׁלִישִׁי אֶת מַה שֶּׁהַיֶּלֶד סִפֵּר, אֶלָּא יֵשׁ לִשְׁמֹר עַל סוֹדִיּוּת. וּכְמוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד נִכְשַׁל בַּעֲבֵרָה מְסֻיֶּמֶת שֶׁהִיא כִּסְתִירָה לְמַה שֶּׁהוּא בְּעַצְמוֹ סִפֵּר לְהוֹרָיו, אֵין לוֹמַר לוֹ: "אַתָּה רוֹאֶה אֵיזֶה צָבוּעַ אוֹ הֲפַכְפַּךְ אַתָּה; אֶמֶשׁ אָמַרְתָּ כָּךְ וְכָךְ - וּכְבָר הַיּוֹם אַתָּה סוֹתֵר אֶת דְּבָרֶיךָ!" אֵין לוֹמַר כָּךְ, אֶלָּא יֵשׁ לְהִתְיַחֵס לַמַּעֲשֶׂה וְלִשְׁלֹל אֶת הַמַּעֲשֶׂה בִּלְבַד, וְלֹא לִזְכֹּר לוֹ עֲוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים, וְקַל וָחֹמֶר לֹא "לִתְפֹּס טְרֶמְפּ" עַל דְּבָרִים שֶׁהוּא אָמַר לַהוֹרִים כְּהִשְׁתַּפְּכוּת.

נְקֻדָּה נוֹסֶפֶת וַחֲשׁוּבָה עַד מְאֹד הִיא, שֶׁיֵּשׁ לִזְכֹּר שֶׁמַּעֲמַד הוֹרֶה הוּא זְכוּת, אוּלָם לֹא פָּחוֹת גַּם מְחַיֵּב. מוּבָא בַּגְּמָרָא (יומא פו, ע"א) הֵיכִי דָמֵי חִלּוּל ה'? אָמַר רַב: כְּגוֹן אֲנָא, אִי שָׁקִילְנָא בִּישְׂרָא מִטַּבָּחָא, וְלָא יָהֵיבְנָא דְּמֵי לְאַלְתַּר. [תַּרְגּוּם: כֵּיצַד הוּא חִלּוּל ה'? אָמַר רַב: כְּגוֹן אֲנִי (רַב חָשׁוּב וְצַדִּיק בְּעֵינֵי הָעָם), אִם אֶקַּח בָּשָׂר מֵהַטַּבָּח, וְלֹא אֲשַׁלֵּם מִיָּד.] וּפֵרַשׁ רַשִׁ"י: וּכְשֶׁאֲנִי מְאַחֵר לִפְרֹעַ, הוּא אוֹמֵר שֶׁאֲנִי גַזְלָן, וְיִלְמַד מִמֶּנִּי לִהְיוֹת מְזַלְזֵל בְּגָזֵל. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּגוֹן אֲנָא, דְּמַסְגֵּינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלָא תּוֹרָה וּבְלָא תְּפִלִּין. [תַּרְגּוּם: רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּגוֹן אֲנִי, שֶׁאֵלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלִי לִמּוּד וּבְלִי תְּפִלִּין.] וּפֵרַשׁ רַשִׁ"י: וְאֵין הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁנֶּחְלַשְׁתִּי בְּגִרְסָתִי, וּלְמֵדִין הֵימֶנִּי לְהִבָּטֵל מִתַּלְמוּד תּוֹרָה. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

יֵשׁ עוֹד דֻּגְמָאוֹת רַבּוֹת שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל דָּרְשׁוּ מֵעַצְמָם וְהִקְפִּידוּ יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים, מִשּׁוּם שֶׁהֵם יָדְעוּ שֶׁהֵם דֻּגְמָא וְסֶמֶל, וְלָכֵן עֲלֵיהֶם לִנְהֹג בְּמִשְׁנֵה זְהִירוּת. וּמִכָּאן יֵשׁ לָנוּ הַהוֹרִים לְהָבִין עַד כַּמָּה הַמַּעֲמָד שֶׁלָּנוּ כְּהוֹרִים מְחַיֵּב אוֹתָנוּ לְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָא עַל יְדֵי הַקְפָּדָה עַל הִתְנַהֲגוּתֵנוּ יוֹתֵר מֵאָדָם רָגִיל, כִּי אֲנַחְנוּ הַדְּמוּת הַמֶּרְכָּזִית בְּחַיֵּי הַיֶּלֶד, וְאִם נִנְהַג כַּיָּאוּת, הַיֶּלֶד יֵדַע הֵיטֵב לְהַעֲרִיךְ אוֹתָנוּ.

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה