יחסי גומלין בין ההורים לתלמוד התורה · בעיות רבות בתלמוד תורה
* אִם כִּי עָלֵינוּ לִהְיוֹת נְחוּשִׁים בְּדַעְתֵּנוּ לְהִתְמוֹדֵד עִם בְּעָיוֹתָיו, מֵאִידָךְ עָלֵינוּ לִרְאוֹת אוֹתוֹ וּלְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים בּוֹ יֶלֶד חִיּוּבִי וְרַק מַעֲשָׂיו הֵם שְׁלִילִיִּים. * כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְלַבְּנִים אִתּוֹ אֶת הַבְּעָיוֹת, עָלֵינוּ לִהְיוֹת הוֹגְנִים, לִשְׁמֹעַ בֶּאֱמֶת אֶת טַעֲנוֹתָיו, וְלֹא לַחְשֹׁשׁ לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁהוּא צוֹדֵק בַּמִּקְרִים שֶׁאָכֵן הוּא צוֹדֵק. * לְהַתְחִיל בִּמְשִׂימָה אַחַת. * לָתֵת לוֹ כֵּלִים לְהִתְמוֹדֵד. * אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמְלַמֵּד כְּדֵי לֶאֱכֹף מִשְׁמַעַת בַּבַּיִת.
כְּדֵי לְהַצְלִיחַ לִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיוֹת הָרַבּוֹת שֶׁיֵּשׁ לַיֶּלֶד בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה, עָלֵינוּ לָדַעַת:
א] "שֶׁאָסוּר לְוַתֵּר עַל הַיֶּלֶד וְאָסוּר לְוַתֵּר לַיֶּלֶד!" פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים "אָסוּר לְוַתֵּר עַל הַיֶּלֶד" - צָרִיךְ תָּמִיד לְהַפְרִיד בֵּין הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הַיֶּלֶד לְבֵין הַיֶּלֶד. הַיֶּלֶד הוּא טוֹב, הַיֶּלֶד רָצוּי, אָהוּב וְיָקָר, אוּלָם מַעֲשָׂיו אֵינָם רְצוּיִים, גְּרוּעִים וְכוּ', וְכֵיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמַעֲרִיכִים אוֹתוֹ, לָכֵן "אֵין אֲנַחְנוּ מְוַתְּרִים לַיֶּלֶד", לֹא נְוַתֵּר לוֹ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים. לָנוּ בָּרוּר שֶׁאָסוּר שֶׁמַּעֲשִׂים כָּאֵלּוּ יֵעָשׂוּ, כִּי מַעֲשִׂים שֶׁכָּאֵלֶּה הֵם לְרָעַת הַיֶּלֶד. בְּמַבָּט כָּזֶה לַהוֹרִים קַל יוֹתֵר לְטַפֵּל בִּבְעָיוֹת בְּנָם, כֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁהוּא כְּלִי חֶמְדָּה, הוּא טוֹב, וְאִם כֵּן, יֵשׁ לָהֶם יוֹתֵר חֵשֶׁק וּמֶרֶץ לְטַפֵּל וְלַעֲזֹר לַיֶּלֶד שֶׁהוּא טוֹב, וּמִמֵּילָא הֵם יִסְתַּכְּלוּ עַל הַבְּעָיוֹת בְּדֵעָה צְלוּלָה, בְּלִי רֹגֶז עַל הַבֵּן וּבְלִי לַחַץ. וּמִכֵּיוָן שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא טוֹב, הֵם יְנַסּוּ לְהָבִין אֶת הֲלָךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהוֹבִילָה אוֹתוֹ לַמַּעֲשִׂים הַלֹא רְצוּיִים, וְאִם יוֹדְעִים אֶת שֹׁרֶשׁ הָעִנְיָן - זֶה כְּבָר חֲצִי פִּתְרוֹן.
מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְיַהֲלוֹם שֶׁהָיָה עָטוּף בְּהַרְבֵּה לִכְלוּךְ שֶׁדּוֹחֶה אֶת עֵין הָרוֹאֶה. אִם הָרוֹאֶה יָבִין שֶׁזֶּה יַהֲלוֹם, יֵקַל עָלָיו לְהִתְאַמֵּץ לְהָסִיר אֶת הַלִּכְלוּךְ אַף שֶׁהוּא מְרֻבֶּה, בְּיָדְעוֹ שֶׁטָּמוּן מִתַּחַת הַלִּכְלוּךְ יַהֲלוֹם. כָּךְ יִהְיֶה מַבַּט הַהוֹרִים עַל בְּנָם, אִם יֵדְעוּ אֶת עֶרְכּוֹ. זֹאת וְעוֹד, גַּם לַבֵּן יִהְיֶה קַל לְקַבֵּל אֶת מָרוּת הוֹרָיו, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא רוֹאֶה בְּעֵינָיו שֶׁהֵם אוֹהֲבִים וּמַעֲרִיכִים אוֹתוֹ וְדַאֲגָתָם לְטוֹבָתוֹ הִיא כֵּנָה, וּבִפְרָט שֶׁהוּא חָשׁוּב בְּעֵינֵיהֶם, וּבְוַדַּאי הוּא גַּם יִרְצֶה מְאֹד לִשְׁמֹר עַל אַהֲבַת הוֹרָיו שֶׁהֵם קְרוֹבִים מְאֹד לְלִבּוֹ [אִינְטֶרֶס חִיּוּבִי], וְהוּא יִשְׁתַּדֵּל לָתֵת "כִּסּוּי" לַתַּדְמִית שֶׁיֵּשׁ לְהוֹרָיו עָלָיו.
ב] עָלֵינוּ לְהִתְמַקֵּד בִּ"בְעָיָה אַחַת" וְלֹא לְ"הִתְפַּזֵּר" עַל מִסְפַּר בְּעָיוֹת. הַסִּבָּה לְכָךְ פְּשׁוּטָה: הַיֶּלֶד לֹא יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל מִסְפַּר בְּעָיוֹת בְּפַעַם אַחַת, וְגַם אִם הוּא יָכוֹל - זֶה בְּקֹשִׁי עָצוּם. וְכֵיוָן שֶׁזֶּה רָחוֹק מֵהֶשֵּׂג יָדוֹ, אָז עִם כָּל הָרָצוֹן הַטּוֹב שֶׁל הַיֶּלֶד, הוּא יִתְיַאֵשׁ מִפִּתְרוֹן בְּעָיוֹתָיו, וְלֹא יְנַסֶּה אֲפִלּוּ לְהַתְחִיל לְתַקֵּן, וְגַם אִם יַתְחִיל, הוּא עָלוּל מְאֹד לְהִכָּשֵׁל, וְאָז נוֹצָר מַצָּב גָּרוּעַ יוֹתֵר: הוּא לֹא יַאֲמִין שֶׁאָכֵן בִּיכָלְתּוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל בְּעָיוֹתָיו, וְיִכָּנֵס לְמַצָּב שֶׁל אֲדִישׁוּת הַנּוֹבַעַת מִיֵּאוּשׁ. לְעֻמַּת זֹאת, אִם נִתְמַקֵּד בִּבְעָיָה אַחַת וְנִתְעַלֵּם מִשְּׁאָר הַבְּעָיוֹת [עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר], סָבִיר לְהַנִּיחַ, שֶׁבְּצוּרָה עִקְבִית וְתוֹמֶכֶת, הַיֶּלֶד יַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבְּעָיָה, וְאָז הַצְלָחָה זוֹ תִּתְרֹם לוֹ לִשְׁאֹף לִפְתֹּר גַּם אֶת הַבְּעָיָה הַבָּאָה שֶׁנַּצִּיב לְפָנָיו, וְגַם בִּטְחוֹנוֹ הָעַצְמִי יִגְדַּל, וְזֶה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ תּוֹרֵם לְהַגְדִּיל אֶת סִכּוּיֵי הַהַצְלָחָה.
זֹאת וְעוֹד, פְּעָמִים רַבּוֹת תּוֹךְ כְּדֵי פִּתְרוֹן בְּעָיָה אַחַת - בְּעָיוֹת רַבּוֹת נִפְתָּרוֹת כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ. אִם מִשּׁוּם שֶׁלָּהֶן עִקָּרוֹן דּוֹמֶה, וְאִם מִשּׁוּם שֶׁפִּתְרוֹן הַבְּעָיָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא עַל יְדֵי פִּתּוּחַ רֶגֶשׁ לְאַחֲרָיוּת אֵצֶל הַיֶּלֶד. וְאִם הִצְלַחְנוּ לְפַתֵּחַ אֶצְלוֹ אַחֲרָיוּת, מִמֵּילָא זֶה מְהַוֶּה תַּמְרִיץ אוֹטוֹמָטִי לְכָל הַבְּעָיוֹת, שֶׁהֲרֵי הָאַחֲרָיוּת הִיא בָּסִיס מְשֻׁתָּף לְעֵזֶר בְּפִתְרוֹן כָּל הַבְּעָיוֹת.
ג] יֵשׁ לְהַקְפִּיד לִשְׁמֹעַ אֶת הַיֶּלֶד בִּשְׁבִיל לְהָבִין אֶת נַפְשׁוֹ. בְּהַקְשָׁבָה נְכוֹנָה עֲשׂוּיִים אֲנַחְנוּ לְגַלּוֹת נְקֻדּוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁהָיוּ חֲבוּיוֹת בְּנִבְכֵי נַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וְלֹא יָדַעְנוּ מֵהֶן. הֲלָךְ רוּחוֹ יִהְיֶה יוֹתֵר בָּרוּר לָנוּ, צְדָדֵי סָפֵק שֶׁלֹא חָשַׁבְנוּ אוֹ שֶׁלֹא יִחַסְנוּ לָהֶם חֲשִׁיבוּת עֲשׂוּיִים לָצוּץ. וַאֲפִלּוּ אִם כָּל מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ יָדַעְנוּ וְלֹא הִתְחַדֵּשׁ לָנוּ מְאוּמָה, כְּדַאי הָיָה לָנוּ לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מַקְנֶה לָנוּ בִּטָּחוֹן שֶׁאָכֵן מִצִּינוּ אֶת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת עַד הֵיכָן שֶׁיָּדֵנוּ מַגַּעַת, וּמִמֵּילָא נְצַמְצֵם אֶת הַסִּכּוּן שֶׁהַסָּפֵק יְקַנֵּן בָּנוּ. וְגַם כְּדֵי שֶׁהַיֶּלֶד יֵדַע וְיִהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁאֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ, הֵבַנּוּ אֶת הַנֶּאֱמַר, וְהַדְּבָרִים נִשְׁקְלוּ בִּרְצִינוּת - אִם הַיֶּלֶד יִהְיֶה מְשֻׁכְנָע שֶׁאָכֵן הוֹרָיו שָׁמְעוּ וְהֵבִינוּ לְנָכוֹן אֶת טַעֲנוֹתָיו, וּבִפְרָט אִם נַסְבִּיר פָּנִים לְצַד מַחֲשַׁבְתּוֹ - הַיֶּלֶד יִהְיֶה דָּרוּךְ לִשְׁמֹעַ מַה דַּעַת הוֹרָיו, וּבְוַדַּאי שֶׁהַסִּכּוּיִים בְּאֹפֶן יַחֲסִי גְּדוֹלִים יוֹתֵר שֶׁהַיֶּלֶד יְקַבֵּל אֶת הַדֵּעָה אוֹ אֶת הַהֶסְבֵּרִים שֶׁל הוֹרָיו.
ד] יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לְשַׁתֵּף אוֹתוֹ בָּעֵצָה כֵּיצַד לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבְּעָיָה, לָתֵת לוֹ הַרְגָּשָׁה שֶׁל אַחֲרָיוּת. וּכְדֵי שֶׁאָכֵן תִּהְיֶה תּוֹעֶלֶת, רָצוּי לִשְׁטֹחַ אֶת הַסְּפֵקוֹת בִּ"שְׁנֵי צְדָדֵי הַמַּטְבֵּעַ" וּלְשַׁתֵּף אוֹתוֹ בַּנִּסָּיוֹן לְהַעֲלוֹת פִּתְרוֹן. בְּדֶרֶךְ זוֹ הַיֶּלֶד יִרְצֶה מְאֹד לְהַצְלִיחַ בְּפִתְרוֹן הַבְּעָיָה כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת רָמַת שִׁפּוּטוֹ הַטּוֹבָה, וּמִמֵּילָא הוּא יִשְׁתַּדֵּל לִנְהֹג בְּהֶתְאֵם תּוֹךְ הַרְגָּשַׁת אַחֲרָיוּת, שֶׁבְּעֶצֶם הִיא מַפְתֵּחַ לְרֹב כְּכָל הַבְּעָיוֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר "מַנְחִיתִים" לוֹ פִּתְרוֹן כְּצִוּוּי, לֹא תִהְיֶה לוֹ הִתְלַהֲבוּת לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבְּעָיָה, וּמֵאִידָךְ הוּא עָלוּל לְהַחֲרִיף אֶת הַבְּעָיָה מִסִּבָּה כָּלְשֶׁהִי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִתָּלוֹת בָּהּ כְּגוֹרֶמֶת לְשִׁבּוּשׁ הַפִּתְרוֹן.
ה] כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בִּבְעָיָה הַמַּצְרִיכָה הִשְׁתַּדְּלוּת וּמַאֲמָץ מִצַּד הַיֶּלֶד, הָיָה רָצוּי לְעוֹדֵד בִּנְקֻדּוֹת וּפְרָס אִם אָכֵן הוּא יַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר. אוּלָם לְהַסְבִּיר לַיֶּלֶד, שֶׁאֵין פִּתְרוֹן הַבְּעָיָה תָּלוּי בִּפְרָס, אֶלָּא הַבְּעָיָה צְרִיכָה לָבוֹא עַל פִּתְרוֹנָהּ בְּכָל אֹפֶן, אוּלָם כֵּיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ חֲפֵצִים לַעֲזֹר לוֹ וּלְהָקֵל עָלָיו אֶת הַמְּלָאכָה, הֶחְלַטְנוּ לָתֵת נְקֻדּוֹת וּפְרָס לְעִדּוּד. יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הֶחֱלַטְנוּ לָתֵת פְּרָס עַל הִתְגַּבְּרוּת עַל בְּעָיָה מְסֻיֶּמֶת, יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹא לְעָרֵב בְּעָיוֹת אֲחֵרוֹת. הֱוֵי אוֹמֵר, שֶׁאִם קָרָה שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא בִּצַּע אֶת הָאֶתְגָּר, אוֹ בְּאֶמְצַע שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר עַל הַבְּעָיָה שֶׁהִצַּבְנוּ לוֹ לְהִתְגַּבֵּר, פִּתְאוֹם הוּא עוֹשֶׂה בְּעָיוֹת אֲחֵרוֹת - אָסוּר לָנוּ לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַפְּרָס שֶׁהֻבְטַח עֲבוּר הִתְגַּבְּרוּת עַל הַבְּעָיָה שֶׁהִצַּבְנוּ. אֵין לְעָרֵב בְּעָיָה בִּבְעָיָה אַחֶרֶת. זֶה עָלוּל לִיצֹר תִּסְכּוּל וְחֹסֶר אֵמוּן שֶׁל הַיֶּלֶד בְּהוֹרָיו, וְנוֹסָף לְכָךְ, הַיֶּלֶד לֹא יַאֲמִין שֶׁאֵי פַּעַם הַהוֹרִים יִתְּנוּ לוֹ אֶת הַפְּרָס, כִּי הוּא יַחְשֹׁשׁ, שֶׁכָּל בְּעָיָה שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה, שׁוּב יִשְׁלְלוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַפְּרָס, וְאִם כֵּן, בִּשְׁבִיל מָה לְנַסּוֹת לְהִתְאַמֵּץ לַשָּׁוְא?! וְגַם בְּמַבָּט פָּשׁוּט שֶׁל בּוֹגְרִים זֶה נִרְאֶה כְּחֹסֶר הֲגִינוּת. אִם מַגִּיעַ לוֹ פְּרָס עַל הִתְנַהֲגוּת מְסֻיֶּמֶת, אֵין סִבָּה לִמְנֹעַ מַה שֶּׁמַּגִּיעַ. אָמְנָם מַגִּיעַ גַּם עֹנֶשׁ עַל הִתְנַהֲגוּת בְּעִנְיָן אַחֵר, אִם כֵּן, יֵשׁ לָתֵת אֶת הָעֹנֶשׁ עַל אוֹתוֹ עִנְיָן, אֲבָל אָסוּר שֶׁזֶּה יָבוֹא עַל חֶשְׁבּוֹן מַאֲמָץ חִיּוּבִי שֶׁהַיֶּלֶד הִשְׁקִיעַ, זֶה עָלוּל לְהוֹרִיד לוֹ אֶת הַמּוֹטִיבַצְיָה. אַדְּרַבָּה - יֵשׁ לְהַקְרִין לוֹ, שֶׁכָּל פְּעֻלָּה חִיּוּבִית, סוֹפָהּ שֶׁתִּשְׁתַּלֵּם, וּבַגִּיל שֶׁלּוֹ זֶה מִתְבַּטֵּא גַּם בַּהֲטָבָה חָמְרִית עַד שֶׁיִּתְרַגֵּל וְיֵעָשֶׂה לוֹ הַדָּבָר כְּטֶבַע שֵׁנִי.
ו] יֵשׁ לְעַדְכֵּן אֶת הַמְלַמֵּד וּלְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ בְּפִתְרוֹן הַבְּעָיָה שֶׁהִצַּבְנוּ. לְהַסְבִּיר שֶׁהֶחְלַטְנוּ לְהִתְמַקֵּד עַל בְּעָיָה פְּלוֹנִית, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְעוֹדֵד אֶת פִּתְרוֹן הַבְּעָיָה. אוּלָם יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁאִם זוֹ בְּעָיָה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַ"בַּיִת", אָסוּר שֶׁהַמְלַמֵּד יִתְעָרֵב בְּאֹפֶן שְׁלִילִי, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי עֲנִישָׁה. וְאִם בְּכָל זֹאת רוֹצִים לְעָרֵב אֶת הַמְלַמֵּד, יֵשׁ לְעָרְבוֹ בְּצוּרָה עֲקִיפָה וּבְדֶרֶךְ שֶׁל עִדּוּד חִיּוּבִי.
לְדֻגְמָא: יֶלֶד שֶׁהוֹרָיו מִתְלוֹנְנִים עָלָיו שֶׁהוּא מִתְחַצֵּף אֲלֵיהֶם, אָסוּר שֶׁהַמְלַמֵּד יַעֲנִישׁ אֶת הַיֶּלֶד עַל כָּךְ אוֹ שֶׁיְּאַיֵּם עָלָיו שֶׁאִם יִתְחַצֵּף הוּא יַעֲנִישׁ אוֹתוֹ. הַסִּבָּה הִיא, מִשּׁוּם שֶׁהַמְלַמֵּד אֵינוֹ בֶּן בַּיִת אֵצֶל הוֹרֵי הַיֶּלֶד, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁפֹּט בְּצוּרָה שֶׁל עֲנִישָׁה. חֻמְרַת הַחֻצְפָּה נִמְדֶּדֶת בְּאֹפֶן יַחֲסִי לַהַנְהָגָה בַּבַּיִת שֶׁהַמְלַמֵּד לֹא יוּכַל לַעֲמֹד עָלֶיהָ. אָמְנָם, אִם הַמְלַמֵּד מְעֻנְיָן לְהִתְעָרֵב, עָלָיו לְהִתְעָרֵב בְּצוּרָה שֶׁל הַבְטָחַת פְּרָס אִם הַיֶּלֶד יִתְנַהֵג כַּיָּאוּת בְּלִי חֻצְפָּה, אוֹ עַל יְדֵי מַחֲמָאוֹת וְכַדּוֹמֶה. שֶׁאָז, אֲפִלּוּ אִם הַמְלַמֵּד הֶעֱנִיק פְּרָס אֲפִלּוּ עַל מַאֲמָץ שֶׁאֵינוֹ מַצְדִּיק פְּרָס, מִכָּל מָקוֹם זֶה לֹא עָלוּל לְהַזִּיק, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, זֶה עָשׂוּי לְהוֹעִיל.