אור ברסלב
בני בבת עיני ההרגל › מטרת ההרגל

בני בבת עיני

ההרגל · מטרת ההרגל

כוחו של ההרגל

* הַהֶרְגֵּל מְהַוֶּה גּוֹרֵם מְקַדֵּם בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת. * אַחֲרֵי הַפְּעֻלּוֹת נִמְשָׁכִים הַלְּבָבוֹת.

מַה הִיא מַטְּרַת הַהֶרְגֵּל?

הֲרֵי יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, שֶׁלֹא רָצוּי לַעֲבֹד אֶת ה' בִּבְחִינַת "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹא רָצוּי שֶׁעֲבוֹדַת ה' תִּהְיֶה לְלֹא מַחֲשָׁבָה בְּאֹפֶן אוֹטוֹמָטִי כְּמוֹ מְכוֹנָה, "כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה'" (דברי הימים א' כח, ט). וְאִם כֵּן, עוֹלָה הַשְּׁאֵלָה, מַה מְּקוֹם הַהֶרְגֵּל בַּעֲבוֹדַת ה'?

תְּשׁוּבָה: הַהֶרְגֵּל מְהַוֶּה כְּגוֹרֵם מְקַדֵּם בַּעֲבוֹדַת ה' וּבְקִיּוּם מִצְווֹתָיו, אוּלָם כָּל זֹאת בִּתְנַאי שֶׁמְּנַצְּלִים אֶת הַהֶרְגֵּל בַּזְּמַן הַנָּכוֹן.

וְנַרְחִיב אֶת הַדְּבָרִים. יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, שֶׁכָּל אָדָם אוֹהֵב מַה שֶּׁיּוֹתֵר קַל וְנוֹחַ לוֹ לַעֲשׂוֹת, וְאִלּוּ דָבָר שֶׁהוּא קָשֶׁה, הוּא מַעְדִּיף לְהִמָּנַע מִמֶּנּוּ. וְאִם בִּסְתָם בְּנֵי אָדָם מְדֻבָּר, קַל וָחֹמֶר לִילָדִים שֶׁמִּטֶּבַע הַדְּבָרִים הוּא שֶׁשִּׂכְלָם עֲדַיִן לֹא בָשֵׁל לְהָבִין אֶת חֲשִׁיבוּת קִיּוּם הַמִּצְווֹת, וְעַל כֵּן הַמִּצְווֹת עֲלוּלוֹת לִהְיוֹת עֲלֵיהֶם לְטֹרַח, וּבִפְרָט אִם מְדֻבָּר בְּמִצְווֹת הַמַּצְרִיכוֹת מַאֲמָץ, שֶׁאָז, מִלְּבַד חֹסֶר הַמּוּדָעוּת וְהַהֲבָנָה, מִצְטָרֵף גַּם גּוֹרֵם הָעַצְלוּת, וְ"עוֹזֵר" לַיֶּלֶד לְהִמָּנַע וְלִסְלֹד מִקִּיּוּם הַמִּצְווֹת.

כָּאן יְכוֹלִים אֲנַחְנוּ לְהֵעָזֵר בַּהֶרְגֵּל כְּגוֹרֵם מְקַדֵּם בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וְאַף אִם הֵן דּוֹרְשׁוֹת מַאֲמָץ, מִשּׁוּם שֶׁהַהֶרְגֵּל מֵקֵל עַל הַיֶּלֶד אֶת בִּצּוּעַ הַמִּצְווֹת, וְאָז הַגּוּף וְהַשֵּׂכֶל כְּבָר נוֹטִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְווֹת לְלֹא קֹשִׁי. זֶה נֶהְפָּךְ לְטֶבַע שֵׁנִי. וְכַמּוּבָן, כַּאֲשֶׁר קַל לְבַצֵּעַ אֶת הַמִּצְווֹת, יֵשׁ יוֹתֵר רָצוֹן לְקַיְּמָן.

הִנֵּה לָנוֹ לְשׁוֹן הָרַמְחַ"ל בְּסִפְרוֹ "מְסִלַּת יְשָׁרִים" בְּשַׁעַר הַנְּקִיּוּת:

הַזָּהִיר הוּא הַנִּזְהָר בְּמַעֲשָׂיו וְרוֹאֶה שֶׁלֹא יֶחֱטָא בְּמַה שֶּׁכְּבָר נוֹדָע לוֹ וּמְפֻרְסָם אֵצֶל הַכֹּל הֱיוֹתוֹ חֵטְא, אָמְנָם עֲדַיִן אֵינֶנּוּ אָדוֹן בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹא יִמָּשֵׁךְ לִבּוֹ מִן הַתַּאֲוָה הַטִּבְעִית, שֶׁלֹא תַטֵּהוּ לְהַרְאוֹת לוֹ הֶתֵּרִים בְּאֵיזֶה דְבָרִים שֶׁאֵין רָעָתָם מְפֻרְסֶמֶת. וְזֶה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ וְלִכְפּוֹת אֶת תַּאֲווֹתָיו, לֹא מִפְּנֵי זֶה יְשַׁנֶּה אֶת טִבְעוֹ וְלֹא יוּכַל לְהָסִיר מִלִּבּוֹ הַתַּאֲוָה הַגּוּפָנִית, אֶלָּא שֶׁיִּכְבֹּשׁ אוֹתָהּ וְיֵלֵךְ אַחַר הַחָכְמָה, וְלֹא אַחֲרֶיהָ. אַךְ עַל כָּל פָּנִים, חֹשֶׁךְ הַחָמְרִיּוּת עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ לַהֲסִיתוֹ וּלְפַתּוֹתוֹ. אָמְנָם אַחֲרֵי שֶׁיִּתְרַגֵּל הָאָדָם הֶרְגֵּל גָּדוֹל בַּזְּהִירוּת הַזֶּה, עַד שֶׁיִּנָּקֶה נְקִיּוּת רִאשׁוֹן מִן הַחֲטָאִים הַמְפֻרְסָמִים וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּעֲבוֹדָה וּבִזְרִיזוּתָהּ, וְתִגְבַּר בּוֹ הָאַהֲבָה אֶל בּוֹרְאוֹ וְהַחֶמְדָּה אֵלָיו, וְהִנֵּה כֹּחַ הַהֶרְגֵּל הַזֶּה יַרְחִיק אוֹתוֹ מֵעִנְיְנֵי הַחֹמֶר וְיַדְבִּיק דַּעְתּוֹ אֶל הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁיִּי, עַד שֶׁסּוֹף סוֹף יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַנִּקָּיוֹן הַשָּׁלֵם. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

דְּבָרָיו מְבֹאָרִים כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, שֶׁהַהֶרְגֵּל גּוֹרֵם לְהָקֵל בְּבִצּוּעַ הַמִּצְווֹת חֵרֶף הַחָמְרִיּוּת שֶׁל הָאָדָם הַמּוֹשֶׁכֶת לְעַצְלוּת. וְכִלְשׁוֹנוֹ: "הַהֶרְגֵּל הַזֶּה יַרְחִיק אוֹתוֹ מֵעִנְיְנֵי הַחֹמֶר".

אָמְנָם בַּאֲשֶׁר לַשְּׁאֵלָה, שֶׁאֵין רָצוּי לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְווֹת כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה - אֱמֶת וְיַצִּיב שֶׁאֵין לִרְאוֹת אֶת הַהֶרְגֵּל כְּגוֹרֵם מֶרְכָּזִי בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת. כַּמּוּבָן, שֶׁהַהַסְבָּרָה וְקֵרוּב הַדַּעַת אֶל הַמִּצְווֹת מֻכְרָח הוּא, אֶלָּא שֶׁהַהֶרְגֵּל מְקָרֵב אֶת הָרָצוֹן לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְווֹת, וּמִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ גוֹרֵעַ בַּמַּחֲשָׁבָה וְהָעֵרָנוּת בְּקִיּוּמָן, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, עוֹד עָשׂוּי לְהַוּוֹת כְּגוֹרֵם מְדַרְבֵּן לַמַּחֲשָׁבָה עַל הַמִּצְווֹת.

וְשׁוּב לְאַחַר זְמַן רָאִיתִי בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ מִצְוָה ט"ז שֶׁכָּתַב מַמָּשׁ כִּדְבָרֵינוּ בְּיֶתֶר בֵּאוּר, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "וְאַל תַּחְשֹׁב, בְּנִי, לִתְפֹּשׂ עַל דְּבָרַי וְלוֹמַר, וְלָמָּה יְצַוֶּה אוֹתָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת כָּל אֵלֶּה לְזִכְרוֹן אוֹתוֹ הַנֵּס, הֲלֹא בְזִכָּרוֹן אֶחָד יַעֲלֶה הַדָּבָר בְּמַחֲשַׁבְתֵּנוּ וְלֹא יִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעֵנוּ. דַּע, כִּי לֹא מֵחָכְמָה תִּתְפְּשֵׂנִי עַל זֶה, וּמַחֲשֶׁבֶת הַנֹּעַר יַשִּׁיאֲךָ לְדַבֵּר כֵּן. וְעַתָּה בְּנִי, אִם בִּינָה שִׁמְעָה זֹאת וְהַטֵּה אָזְנְךָ וּשְׁמַע, אֲלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת. דַּע, כִּי הָאָדָם נִפְעָל כְּפִי פְעֻלּוֹתָיו, וְלִבּוֹ וְכָל מַחְשְׁבוֹתָיו תָּמִיד אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם, אִם טוֹב וְאִם רַע. וַאֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר בִּלְבָבוֹ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם - אִם יֵעָרֶה רוּחוֹ וְיָשִׂים הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ וְעִסְקוֹ בְּהַתְמָדָה בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם, מִיָּד יִנָּטֶה אֶל הַטּוֹב, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ, וּבְכֹחַ מַעֲשָׂיו יָמִית הַיֵּצֶר הָרָע, כִּי אַחֲרֵי הַפְּעֻלּוֹת נִמְשָׁכִים הַלְּבָבוֹת. וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אָדָם צַדִּיק גָּמוּר וּלְבָבוֹ יָשָׁר וְתָמִים, חָפֵץ בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת - אִם אוּלַי יַעֲסֹק תָּמִיד בִּדְבָרִים שֶׁל דֹּפִי, כְּאִלּוּ תֹאמַר דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁהִכְרִיחוֹ הַמֶּלֶךְ וּמִנָּהוּ בְּאֻמָּנוּת רָעָה - בֶּאֱמֶת אִם כָּל עִסְקוֹ תָּמִיד כָּל הַיּוֹם בְּאוֹתָהּ אֻמָּנוּת, יָשׁוּב לִזְמַן מִן הַזְּמַנִּים מִצִּדְקַת לִבּוֹ לִהְיוֹת רָשָׁע גָּמוּר, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר וֶאֱמֶת, שֶׁכָּל אָדָם נִפְעָל כְּפִי פְעֻלּוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

וְעַל כֵּן אָמְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: רָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת. כְּדֵי לְהַתְפִּיס בָּהֶן כָּל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְלִהְיוֹת בָּהֶן כָּל עֲסָקֵינוּ לְהֵטִיב לָנוּ בְּאַחֲרִיתֵנוּ, כִּי מִתּוֹךְ הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת אֲנַחְנוּ נִפְעָלִים לִהְיוֹת טוֹבִים וְזוֹכִים לְחַיֵּי עַד. וְרָמְזוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה בְּאָמְרָם: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוּזָה בְּפִתְחוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹא יֶחֱטָא. לְפִי שֶׁאֵלּוּ מִצְווֹת תְּמִידִיּוֹת וְנִפְעָל בָּהֶן תָּמִיד. לָכֵן אַתָּה רְאֵה גַם רְאֵה מַה מְּלַאכְתְּךָ וְעִסְקְךָ, כִּי אַחֲרֵיהֶם תִּמָּשֵׁךְ, וְאַתָּה לֹא תִמְשְׁכֵם. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ לוֹמַר, אַחֲרֵי הֱיוֹת לִבִּי שָׁלֵם וְתָמִים בֶּאֱמוּנַת אֱלֹקִים, מַה הֶפְסֵד יֵשׁ כִּי אֶתְעַנֵּג לִפְעָמִים בְּתַעֲנוּגֵי אֲנָשִׁים, לָשֶׁבֶת בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת, לְהִתְלוֹצֵץ עִם הַלֵּצִים וּלְדַבֵּר צַחוֹת, וְכַיּוֹצֵא בְאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאֵין מְבִיאִין עֲלֵיהֶן אֲשָׁמוֹת וְחַטָּאוֹת, הֲלֹא גַם לִי לֵבָב כְּמוֹ הֵם, קָטְנִי עָבָה מִמָּתְנֵיהֶם, וּמַדּוּעַ יִמְשְׁכוּנִי הֵם אַחֲרֵיהֶם. אַל בְּנִי, הִשָּׁמֵר מִפְּנֵיהֶם, פֶּן תִּלָּכֵד בְּרִשְׁתָּם. רַבִּים שָׁתוּ מִתּוֹךְ כָּךְ כּוֹס תַּרְעֵלָתָם, וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ תַּצִּיל. וְאַחַר דַּעְתְּךָ זֶה, אַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ מֵעַתָּה רִבּוּי הַמִּצְווֹת בְּעִנְיַן זְכִירַת נִסֵּי מִצְרַיִם, שֶׁהֵם עַמּוּד גָּדוֹל בְּתוֹרָתֵנוּ, כִּי בִרְבוֹת עֲסָקֵינוּ בָהֶם, נִתְפַּעֵל אֶל הַדָּבָר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ." עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ (מרגלית זאת מצאתי בעיון בספר "תלמודו בידו" להרב ירחמיאל קראם שליט"א).

וְכָךְ כָּתַב הַ"מְּצוּדַת דָּוִד" עַל הַפָּסוּק "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו): הַתְחֵל וְהַרְגֵּל אֶת הַנַּעַר בַּשָּׁנִים לְהוֹלִיכוֹ בַּעֲבוֹדַת ה' לְפִי דֶרֶךְ חָכְמָתוֹ, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה. וּכְשֶׁיִּהְיֶה מֻרְגָּל בַּעֲבוֹדַת ה', אָז גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה, כִּי יִתֵּן לֵב לְהַשְׂכִּיל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

מִדְּבָרָיו לָמַדְנוּ, שֶׁהַהֶרְגֵּל אֵינוֹ מַפְרִיעַ בַּעֲבוֹדַת ה', אֶלָּא אַדְּרַבָּה, יָכוֹל לִהְיוֹת לְעֵזֶר בָּרָצוֹן לַהֲבָנָה וְהַעֲמָקָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת. וְהַטַּעַם לְכָךְ, מִשּׁוּם שֶׁאָז קַל יוֹתֵר לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, וּמִמֵּילָא הָרָצוֹן גּוֹבֵר, וְנוֹחַ יוֹתֵר לְחַפֵּשׂ וְלַחְקֹר בָּעִנְיָן שֶׁרוֹצִים לְקַיְּמוֹ, וְכָאָמוּר.

נַמְחִישׁ זֹאת בְּמָשָׁל: יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, שֶׁבַּעֲלֵי עֵסֶק, דַּרְכָּם לִפְתֹּחַ בְּ"מִבְצַע הֶכֵּרוּת". דְּהַיְנוּ, שֶׁבַּתְּחִלָּה הֵם מוֹכְרִים בִּמְחִירִים זוֹלִים, וְאַחֲרֵי תְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת הֵם מַעֲלִים אֶת הַמְּחִירִים. וְלִכְאוֹרָה נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: מַדּוּעַ? הֲרֵי מִמַּה נַּפְשָׁךְ: אִם הַמְּחִירִים שֶׁהֵם מִתְכַּוְּנִים לִנְקֹב בְּאֹפֶן קָבוּעַ הֵם זוֹלִים, מַדּוּעַ לִפְתֹּחַ בְּמִבְצַע הוֹזָלוֹת מְיֻחָד, הֲרֵי גַם בַּמְּחִירִים הַקְּבוּעִים כְּדַאי לִקְנוֹת? וְאִם הֵם מְחִירִים גְּבוֹהִים אוֹ מְמֻצָּעִים, מַה יַּעְזֹר מִבְצַע הַהוֹזָלוֹת? הֲרֵי אַחֲרֵי הַתְּקוּפָה שֶׁל הַמִּבְצָע שׁוּב יִרְאוּ הַקּוֹנִים שֶׁהַמְּחִירִים גְּבוֹהִים, וְאוּלַי יִרְאוּ בָזֶה תַרְמִית שֶׁתִּגְרֹם לָהֶם לְהִמָּנַע מִלִּקְנוֹת מִשָּׁם? וְאִם כֵּן, מַדּוּעַ בַּעֲלֵי עֵסֶק רַבִּים עוֹשִׂים כָּךְ?

הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: זוֹ תְכוּנָה בִּבְנֵי אָדָם, שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם מִתְרַגְּלִים לִקְנוֹת בְּמָקוֹם מְסֻיָּם, הֵם מַמְשִׁיכִים לִקְנוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹא תָמִיד שָׁם זוֹל אוֹ מִשְׁתַּלֵּם יוֹתֵר. פָּשׁוּט מְאֹד, הַסִּבָּה הִיא - הַהֶרְגֵּל עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ!

כָּךְ גַּם בְּעִנְיַן הַהֶרְגֵּל לְמִצְווֹת - הַהֶרְגֵּל עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ.

וְאוּלַי עַל דֶּרֶךְ זוֹ אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל (סוטה כב.): "דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ". וְהַכַּוָּנָה כַּנַּ"ל, שֶׁבִּתְחִלַּת הַלִּמּוּד אֵין חֵשֶׁק וְאֵין רָצוֹן לִלְמֹד, וְלָכֵן, לְשֵׁם עִדּוּד הַלִּמּוּד יֵשׁ לִלְמֹד אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל תְּמוּרָה חָמְרִית. אוּלָם יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר מַתְחִילִים לִלְמֹד בִּשְׁבִיל תְּמוּרָה חָמְרִית, יֵשׁ לִכְרֹךְ זֹאת עִם הַמַּטָּרָה הָעִקָּרִית, שֶׁהִיא הַלִּמּוּד לִשְׁמָהּ. דְּהַיְנוּ, שֶׁאֵין הַתְּמוּרָה הַחָמְרִית הַמַּטָּרָה הָעִקָּרִית, אֶלָּא רַק כְּעִדּוּד לַמַּטָּרָה.

וְכָךְ נְפָרֵשׁ אֶת הַמַּאֲמַר "לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ", אוּלָם כָּל זֹאת בִּתְנַאי שֶׁמְּגָמַת הַלִּמּוּד שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ יִהְיֶה לְהַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁל לִמּוּד לִשְׁמָהּ. בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת: שֶׁתְּחִלַּת הַלִּמּוּד וְעִקָּרוֹ הוּא לְהַגִּיעַ לַלִּמּוּד לִשְׁמָהּ, וְהַלִּמּוּד שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ יְשַׁמֵּשׁ כְּאֶמְצָעִי דִרְבּוּן לְהַגִּיעַ לַמַּטָּרָה, שֶׁהוּא הַלִּמּוּד לִשְׁמָהּ!

וּלְעִנְיָנֵנוּ - כָּךְ תִּהְיֶה צוּרַת נְתִינַת הַפְּרָס. הַפְּרָס יֻגְדַּר כְּדִרְבּוּן הַמְשַׁמֵּשׁ לְהַגִּיעַ לַמַּטָּרָה הָעִקָּרִית לְקִיּוּם הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ הֲבָנָה בְּטוֹבָתָן הָאֲמִתִּית, וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁהַסִּבָּה הָעִקָּרִית לִנְתִינַת הַפְּרָס הִיא מִשּׁוּם הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּנוּ שֶׁהַיֶּלֶד עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא טוֹב, וּבְעֶצֶם גַּם לְלֹא נְתִינַת הַפְּרָס יֵשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ כַּנַּ"ל, וְעוֹד נְדַבֵּר בָּזֶה בַּהֶמְשֵׁךְ (עיין "תמורה להרגל"). וְאָז, כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְרַגֵּל לִלְמֹד, לֹא יִהְיֶה צֹרֶךְ בִּתְמוּרָה חָמְרִית, מִשּׁוּם שֶׁהַהֶרְגֵּל מְקַדֵּם וּמְקָרֵב לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, וְכַאֲשֶׁר קַל לִלְמֹד, אֵין צֹרֶךְ בְּפִתּוּי שֶׁל פְּרָס וְכָבוֹד כְּדֵי לִלְמֹד, אֶלָּא מַצְלִיחִים לִלְמֹד לְשֵׁם שָׁמַיִם.

יְהִי רָצוֹן, שֶׁה' יְזַכֵּנוּ שֶׁכָּל מַעֲשֵׂינוּ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם.

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה