ההרגל · ביצוע ההרגל
לִפְנַי בִּצּוּעַ הַהֶרְגֵּל יֵשׁ לִבְדֹּק אוֹ לְתַכְנֵן שֶׁכָּל הַמַּרְכִּיבִים אָכֵן מוּכָנִים.
כְּדֵי שֶׁבִּצּוּעַ הַהֶרְגֵּל יִהְיֶה מֻשְׁלָם אוֹ קָרוֹב לְמֻשְׁלָם, עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד עַל הַנְּקֻדּוֹת דִּלְהַלָּן:
א. הֲכָנָה מֻקְדֶּמֶת. כָּל בַּעַל מִקְצוֹעַ רְצִינִי יוֹדֵעַ, שֶׁכְּדֵי לְהַצְלִיחַ בַּמְּשִׂימָה, עָלָיו לְהִתְכּוֹנֵן מִבְּעוֹד מוֹעֵד.
לְדֻגְמָא: מְנַהֵל סוּפֶּרְמַרְקֶט יוֹדֵעַ, שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהוּא מַתְחִיל אֶת יוֹם הַמְּכִירוֹת וְהַקְּנִיּוֹת, הוּא כְּבָר מֵכִין לְעַצְמוֹ מִבְּעוֹד מוֹעֵד תִּכְנוּן עֲבוֹדָה: כַּמָּה כָּל מוּצָר יַעֲלֶה, וְאֵיזֶה מוּצָרִים עָלָיו לְהַזְמִין וְכוּ', וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ עַל כָּל בַּעַל מִקְצוֹעַ - לְתַכְנֵן אֶת הָעֲבוֹדָה מִבְּעוֹד מוֹעֵד. וּכְכָל שֶׁהַמִּקְצוֹעַ מֻרְכָּב יוֹתֵר - כָּךְ הַהֲכָנָה הַדְּרוּשָׁה צְרִיכָה לִהְיוֹת מֻקְדֶּמֶת וִיסוֹדִית יוֹתֵר. וְאִם בְּחָמְרִיּוּת עַסְקִינָן, קַל וָחֹמֶר לְהֶרְגֵּלִים רוּחָנִיִּים שֶׁרוֹצִים לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד, שֶׁעָלֵינוּ לְהִתְכּוֹנֵן מִבְּעוֹד מוֹעֵד כֵּיצַד נְבַצַּע אֶת הַהֶרְגֵּל, מַה לּוֹמַר לַיֶּלֶד, בְּאֵיזוֹ צוּרָה וְכוּ', כְּפִי שֶׁנְּפָרֵט לְהַלָּן.
ב. עִתּוּי מַתְאִים. יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ, וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו" (אבות ד, יח).
וּמַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁאֵין זֶה זְמַן מַתְאִים.
בְּאוֹתָם זְמַנִּים הַמַּחֲשָׁבָה וְהָרֶגֶשׁ נְתוּנִים בְּמָקוֹם אַחֵר, וְלָכֵן אֵין טַעַם לְרַצּוֹת אוֹ לְנַחֵם. זֶה פָּשׁוּט לֹא יוֹעִיל, וְאוּלַי יַזִּיק, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָזֶה. יָדוּעַ שֶׁאֵין לִקְרֹא תְהִלִּים בַּלַּיְלָה, וְשׁוּב מֵאוֹתָהּ סִבָּה: הַלַּיְלָה אֵינוֹ זְמַן מַתְאִים לִקְרֹא תְהִלִּים, מִשּׁוּם שֶׁאָז זֶה זְמַן דִּינִים, וְאָז לֹא מַתְאִים לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, כִּי זֶה מְנֻגָּד לָאֲוִירָה הַכְּלָלִית שֶׁשּׁוֹרָה בַּזְּמַן הַזֶּה.
כָּךְ הָעִנְיָן כַּאֲשֶׁר רוֹצִים לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד לְעִנְיָן מְסֻיָּם, עָלֵינוּ לְהַתְחִיל זֹאת בִּזְמַן נָכוֹן, כַּאֲשֶׁר הוּא עֵרָנִי, בְּמַצַּב רוּחַ טוֹב, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר רָאִינוּ שֶׁהוּא "בָּשֵׁל" לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים.
לְדֻגְמָא: כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע בִּשְׁלֵמוּת, מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ עִם כָּל הַתַּחֲנוּנִים וְכוּ' מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר - אִם נַתְחִיל לְהַרְגִּילוֹ בְּדִיּוּק בַּזְּמַן שֶׁהוּא חָזַר מִטִּיּוּל מְיַגֵּעַ, אוֹ כַּאֲשֶׁר הִתְמַהְמַהּ עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת [מִפְּאַת אוֹרְחִים וְכַדּוֹמֶה] וְעַפְעַפָּיו עוֹמְדוֹת לְהִסָּגֵר, בְּמִקְרֶה זֶה קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁהַנִּסָּיוֹן יִכָּשֵׁל! וְהַסִּבָּה פְּשׁוּטָה: הַיֶּלֶד עָיֵף מְאֹד וְרוֹצֶה לִישֹׁן, וְדַוְקָא עַכְשָׁו "מַפְרִיעִים" לוֹ לִישֹׁן "בִּגְלַל אֵיזוֹ מִצְוָה חֲדָשָׁה", וְלָכֵן סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁהַנִּסָּיוֹן יִכָּשֵׁל, שֶׁהֲרֵי גַּם בְּלִי הַמַּפְרִיעִים צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁהַהֶרְגֵּל יִתְיַשֵּׁב עַל לִבּוֹ, קַל וָחֹמֶר כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ אִינְטֶרֶס הָפוּךְ לַהֶרְגֵּל - שֶׁהוּא רוֹצֶה כָּרֶגַע לִישֹׁן.
כָּל הַנַּ"ל עָלֵינוּ לָקַחַת בַּחֶשְׁבּוֹן וְלִדְאֹג לְהַרְגִּילוֹ בִּזְמַן שֶׁהוּא עֵרָנִי, וְאַחֲרֵי הַסְבָּרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל וּבְצוּרָה נְעִימָה, אָז נַגְבִּיר אֶת הַסִּכּוּיִים שֶׁהַיֶּלֶד אָכֵן יְסַגֵּל לְעַצְמוֹ בְּחֵפֶץ לֵב אֶת הַהֶרְגֵּל. [וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לְהַקְפִּיד בַּמִּקְרֶה הַנַּ"ל, שֶׁבַּקָּשַׁת הַקְּרִיאַת שְׁמַע לְפָחוֹת בַּהַתְחָלָה לֹא תִהְיֶה "עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ, דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹא "נִגְזֹל" מִזְּמַנּוֹ, וְרַק אַחֲרֵי שֶׁהוּא הִתְרַגֵּל, אֶפְשָׁר לְהַקְפִּיד שֶׁיִּישַׁן בַּזְּמַן, וְהַקְּרִיאַת שְׁמַע תִּהְיֶה לִפְנֵי כֵן.]
ג. מָקוֹם מַתְאִים. אִם נִתְבּוֹנֵן, נַבְחִין שֶׁלִּפְעָמִים אֲנַחְנוּ "נִזְכָּרִים" לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד בְּמָקוֹם לֹא מַתְאִים.
לְדֻגְמָא: כֻּלָּנוּ הוֹלְכִים לְאֵרוּעַ מִשְׁפַּחְתִּי. נוּ, הַכֹּל שָׂמֵחַ, יְלָדִים מִשְׁתּוֹלְלִים [לֹא שֶׁלָּנוּ, חַס וְחָלִילָה], וּמִכָּל צַד שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ. הַיֶּלֶד גָּמַר לֶאֱכֹל, וְאָז "רוֹאִים מַעֲשֶׂה וְנִזְכָּרִים הֲלָכָה". "נִזְכָּרִים" שֶׁהַיֶּלֶד לֹא בֵרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וּכְדַאי לְהַרְגִּילוֹ לְבָרֵךְ [נוּ, הַיֶּלֶד שֶׁל הַקְּרוֹבִים מְבָרֵךְ]. וְאָז לוֹקְחִים אֶת הַיֶּלֶד וּמוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ לְבָרֵךְ מִלָּה בְמִלָּה, הֲרֵי הוּא צָרִיךְ לְהִתְרַגֵּל!
הֶרְגֵּל בְּמָקוֹם כָּזֶה קָרוֹב לְכִשָּׁלוֹן! הֲרֵי בְמַצָּב רָגִיל בְּבֵיתוֹ הַיֶּלֶד זָקוּק לְדִרְבּוּנִים כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ כִּדְבָעֵי אֲפִלּוּ בְּלִי הַפְרָעוֹת, וּבִפְרָט שֶׁמְּדֻבָּר בְּהֶרְגֵּל רִאשׁוֹנִי, שֶׁאֵין לָנוּ לְצַפּוֹת שֶׁמִּיָּד בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הַכֹּל יֵלֵךְ לְמֵישָׁרִים, כִּי הַהֶרְגֵּל הוּא זָר לַיֶּלֶד, וְהַיֶּלֶד צָרִיךְ לְהִתְאַקְלֵם בַּהֶרְגֵּל. וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים, שֶׁעָלֵינוּ לְלַמְּדוֹ, לְהָעִיר וּלְהָאִיר לוֹ כֵּיצַד לְבָרֵךְ בְּצוּרָה טוֹבָה, וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הוּא יַעֲלֶה עַל הַמְּסִלָּה.
וּמִכָּאן נָבִין אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁיֵּשׁ לַיֶּלֶד לְהִתְרַגֵּל לְבָרֵךְ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֲמֻלָּה, וּבִפְרָט שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמוֹ, וּמִסְּתָמָא יֵשׁ לַיֶּלֶד עוֹד "כַּמָּה סִדּוּרִים" עִם הַיְלָדִים הָאֲחֵרִים, וְהוּא צָרִיךְ "לִסְגֹּר חֶשְׁבּוֹן", נָקֵל לָנוּ לְשַׁעֵר מַה מִּתְהַלֵּךְ לוֹ בָּרֹאשׁ - "בְּרִיחַת הַמָּזוֹן"!
לָכֵן יַשְׂכִּילוּ הַהוֹרִים לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד בְּכָל הֶרְגֵּל שֶׁיְּהֵא דַוְקָא בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן.
וִיהִי רָצוֹן שֶׁנַּצְלִיחַ לְהוֹלִיכָם בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר.
"מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב!" (משלי טז, כ).