אור ברסלב
בני בבת עיני הבית בחינוך › יציאה לשחק בחוץ

בני בבת עיני

הבית בחינוך · יציאה לשחק בחוץ

פעילות חיובית

הַכְּלָל בָּזֶה: הָרְחוֹב אֵינוֹ מְחֻנָּךְ וְלָכֵן מִעוּטוֹ יָפֶה. * גַּם כַּאֲשֶׁר הֶחְלַטְנוּ לְאַפְשֵׁר לוֹ לָצֵאת, יֵשׁ לִבְדֹּק אֶת מִכְלוֹל הַנְּתוּנִים.

שְׁאֵלָה נְדוֹשָׁה לָרֹב בְּפִי הַהוֹרִים, וְהִיא: מַה לַּעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד מְבַקֵּשׁ לְשַׂחֵק מִחוּץ לַבַּיִת, הַאִם לָתֵת לוֹ כִּי הוּא רוֹצֶה כָּל כָּךְ, וְאוּלַי זוֹ, בְּעֶצֶם, הִתְרַעֲנַנּוּת טוֹבָה אַחֲרֵי יוֹם לִמּוּדִים? אוּלָם מֵאִידָךְ גִּיסָא - אֲנַחְנוּ חוֹשְׁשִׁים מִן הָרְחוֹב. בְּקִצּוּר, הַאִם לְאַפְשֵׁר לוֹ לָצֵאת אוֹ לֹא?

תְּשׁוּבָה: רֵאשִׁית, עָלֵינוּ לְבָרֵר אֶת הַנְּקֻדּוֹת הַבָּאוֹת:

א. סוּג הַחֶבְרָה. אִם הַחֶבְרָה הִיא קְלוֹקֶלֶת, בְּוַדַּאי שֶׁאֵין טַעַם לָתֵת לוֹ לָצֵאת לְהִתְחַבֵּר אִתָּם, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה כְּמוֹ שֶׁמַּשְׁלִיכִים אוֹתוֹ לִשְׂדֵה מוֹקְשִׁים. וְכַמּוּבָן שֶׁזֶּה עָוֶל לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה, שֶׁהֲרֵי יְלָדִים מְקֻלְקָלִים עֲלוּלִים לְהַרְעִיל אֶת נִשְׁמָתוֹ. לָכֵן עָדִיף שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּבַּיִת, וַאֲפִלּוּ אִם יִתְמַרְמֵר [כַּמּוּבָן שֶׁאִם אֶפְשָׁר, כְּדַאי לְהָפִיס דַּעְתּוֹ וְלִדְאֹג לוֹ לְעִסּוּק אַחֵר]. זֶה עָדִיף מֵאֲשֶׁר יֵצֵא הַחוּצָה וְיֻרְעַל נַפְשִׁית, וְאַף אִם יִהְיֶה רָגוּעַ עַל יְדֵי שֶׁיֵּצֵא, מִשּׁוּם שֶׁבַּסּוֹף יִכָּנֵס לְשֹׁקֶת שְׁבוּרָה, וְיֵצֵא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ! [יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁאֵין לְהִכָּנַע לַיֶּלֶד וַאֲפִלּוּ שֶׁיִּתְמַרְמֵר, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹא לְהֵרָאוֹת כְּמִתְנַצֵּחַ עִם הַיֶּלֶד, אֶלָּא אַדְּרַבָּה - אִם יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לְהָפִיס אֶת דַּעְתּוֹ בְּצוּרָה מְכֻבֶּדֶת (לֹא עַל יְדֵי הִתְנַצְּלוּת!) אוֹ לִמְצֹא לוֹ עִסּוּק אַחֵר - מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים].

וְעִם זֹאת, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ אֶפְשָׁרוּת לָצֵאת, רָאוּי מְאֹד שֶׁהַהוֹרִים יִדְאֲגוּ לְחֶבְרָה חִלּוּפִית, עַל יְדֵי שֶׁנַּצִּיעַ לַיֶּלֶד לְהַזְמִין חֲבֵרִים טוֹבִים וְהוֹלְמִים הַבַּיְתָה וּלְהַנְעִים לוֹ אֶת הַשְּׁהִיָּה בַּבַּיִת, אוֹ לְאַפְשֵׁר לוֹ לָצֵאת לְבַיִת שֶׁל חָבֵר הַמַּתְאִים לְרוּחֵנוּ.

אוּלָם, גַּם כַּאֲשֶׁר הַסְּבִיבָה אֵינָהּ קְלוֹקֶלֶת, מִכָּל מָקוֹם עָלֵינוּ לָדַעַת, שֶׁהָרְחוֹב אֵינוֹ מְחַנֵּךְ! וּבְוַדַּאי שֶׁאֵין לְצַפּוֹת שֶׁהַיֶּלֶד יִלְמַד וְיִתְחַנֵּךְ עַל יְדֵי הַחֲבֵרִים בַּחוּץ, וּמִמֵּילָא מוּבָן, שֶׁאָסוּר לָנוּ לָתֵת לַיֶּלֶד לִהְיוֹת בַּחוּץ כָּל הַיּוֹם, אֶלָּא עָלֵינוּ לִדְאֹג שֶׁיִּהְיֶה אִתָּנוּ זְמַן מַסְפִּיק, וְשֶׁעִקַּר הַקֶּשֶׁר הַנַּפְשִׁי יִהְיֶה אִתָּנוּ, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהַטְבִּיעַ בּוֹ אֶת חוֹתַם הַחִנּוּךְ שֶׁלָּנוּ, דְּהַיְנוּ, צוּרַת הַחִנּוּךְ שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים שֶׁיִּתְחַנֵּךְ. וְכַמּוּבָן, שֶׁלְּלֹא זְמַן מַסְפִּיק שֶׁנִּהְיֶה עִם הַיְלָדִים לְעֻמַּת הַחֶבְרָה, אֲזַי לֹא נוּכַל לְהַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁהַחִנּוּךְ יִהְיֶה שֶׁלָּנוּ, וְהַחִנּוּךְ עָלוּל לִהְיוֹת שֶׁל הָרְחוֹב, מִשּׁוּם שֶׁהַחֶבְרָה שֶׁבָּרְחוֹב הִשְׁפִּיעָה עָלָיו בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב בְּיַחַס לַהַשְׁפָּעָה שֶׁלָּנוּ עָלָיו. וְלָכֵן, טִבְעִי הוּא שֶׁהַהַשְׁפָּעָה הַמְרֻבָּה הִיא שֶׁתִּתֵּן אֶת חוֹתָמָהּ עַל נַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם נַקְפִּיד לְהַרְבּוֹת בַּקֶּשֶׁר הַנַּפְשִׁי וְהַחִנּוּכִי עִם הַיֶלֶד וּנְמַעֵט בַּקֶּשֶׁר שֶׁל הָרְחוֹב - הַשְׁפָּעָתֵנוּ תִּתֵּן אֶת חוֹתָמָהּ עַל נַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, וְהַשְׁפָּעַת הָרְחוֹב "תִּתְבַּטֵּל בָּרֹב".

ב. אֶתְנַחְתָּא לִפְנֵי הַיְצִיאָה. גַּם כַּאֲשֶׁר הֶחְלַטְנוּ שֶׁהַיּוֹם נְאַפְשֵׁר לַיֶּלֶד לָצֵאת, מִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ לִדְאֹג שֶׁהַיֶּלֶד יַעֲשֶׂה אֶתְנַחְתָּא לִפְנֵי הַיְצִיאָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹא יֵצֵא מִיָּד אַחַר שֶׁנִּכְנַס וְהִנִּיחַ אֶת הַיַּלְקוּט. אֶלָּא שֶׁיֵּשֵׁב בַּיִת מְעַט לֶאֱכֹל, לְדַבֵּר, לְהָכִין שִׁעוּרֵי בַּיִת אוֹ כָּל פְּעֻלָּה אַחֶרֶת בַּבַּיִת, וְגם הַהוֹרִים יַחְטְפוּ אִתּוֹ שִׂיחָה קַלָּה וּנְעִימָה, וְרַק אַחַר כָּךְ נְאַפְשֵׁר לוֹ לָצֵאת בְּפֹעַל. וְאִם אֶפְשָׁר, רָצוּי שֶׁיֵּצֵא לִקְרַאת סוֹף הַיּוֹם, מִשּׁוּם שֶׁאָז חֵלֶק מֵהַחֲבֵרִים כְּבָר הָלְכוּ, וְגַם כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיֶה לוֹ פִּתּוּי לְהִתְעַכֵּב יוֹתֵר, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִגְמַר הַיּוֹם.

ג. לָדַעַת הֵיכָן הַיֶּלֶד מְשַׂחֵק. יֵשׁ לָדַעַת הֵיכָן הַיֶּלֶד יִמָּצֵא, וְעַל יְדֵי זֶה נַרְוִיחַ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ "תְּמוּנָה" לְפִי מְקוֹם הַמִּשְׂחָק אִם זֶה מַתְאִים לוֹ אוֹ לֹא, וְגַם זֶה יָקֵל עָלֵינוּ לְפַקֵּחַ עָלָיו בְּמִדַּת הַצֹּרֶךְ אוֹ לִקְרֹא לוֹ בִּזְמַן שֶׁנִּרְצֶה. וְנוֹסָף לְכָךְ, זֶה מוֹנֵעַ "הַרְפַּתְקָאוֹת" שֶׁל יְלָדִים שֶׁ"נִּגְרָרִים". כֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוֹרָיו קָבְעוּ לוֹ שֶׁיְּשַׂחֵק בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, הוּא לֹא יֵלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲשָׁשׁ אוּלַי הוֹרָיו יִקְרְאוּ לוֹ וְהוּא לֹא יִמָּצֵא "בַּמָּקוֹם", וּמִמֵּילָא יַתְחִילוּ לַחְשֹׁד וְכוּ'. וְכַמּוּבָן, שֶׁאֵין לְהַקְרִין לַיֶּלֶד שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹשְׁדִים בּוֹ, אֶלָּא יֵשׁ לוֹמַר, שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים לָדַעַת הֵיכָן הוּא מְשַׂחֵק עַל כָּל מִקְרֶה שֶׁנִּצְטָרֵךְ לִקְרֹא לוֹ מִכָּל סִבָּה שֶׁהִיא, וּמַה גַּם, שֶׁזּוֹ הַנְהָגָה שֶׁהִנְהַגְנוּ לְכָל יַלְדֵי הַבַּיִת, וְאֵין סִבָּה לְהַפְלוֹת בֵּין הַבָּנִים.

ד. לִקְבֹּעַ זְמַן. הַיֶּלֶד צָרִיךְ לָדַעַת מֵרֹאשׁ מָתַי הוּא אָמוּר לַחֲזֹר, וְזֶה עָשׂוּי לִמְנֹעַ חִכּוּכִים לְעֻמַּת מִקְרֶה שֶׁלֹא קוֹבְעִים לוֹ זְמַן - אֲזַי, כַּאֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ לַעֲלוֹת הַבַּיְתָה, הוּא לֹא תָּמִיד מוּכָן נַפְשִׁית לְכָךְ, וְאָז עָלוּל לְהִוָּצֵר וִכּוּחַ אוֹ טְרוּנְיָה, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִתְרְמוּ לְחִנּוּךְ הַיֶּלֶד. לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר הוּא יוֹדֵעַ שֶׁבִּזְמַן מְסֻיָּם עָלָיו לַחֲזֹר, וְזֹאת הַהוֹרִים קוֹבְעִים לוֹ לא בְּאֶמְצַע שֶׁהוּא מְשַׂחֵק, וְהוּא סָבַר וְקִבֵּל, אֲזַי יֵקַל עָלָיו לַעֲלוֹת הַבַּיְתָה בְּרָצוֹן, מִשּׁוּם שֶׁהוּא כְּבָר "סָגַר" עִם הַהוֹרִים שְׁעַת חֲזָרָה הַבַּיְתָה, וְגַם, סָבִיר לְהַנִּיחַ, שֶׁהוּא יַתְאִים אֶת הַמִּשְׂחָקִים לְפִי הַזְּמַן שֶׁבְּיָדוֹ.

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה