אור ברסלב
בני בבת עיני הבית בחינוך › ההתיחסות לילד בחזרו מתלמוד התורה

בני בבת עיני

הבית בחינוך · ההתיחסות לילד בחזרו מתלמוד התורה

העברת המסרים

* יֵשׁ לְהַקְפִּיד לְהַסְבִּיר פָּנִים לַבֵּן וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר הוּא חוֹזֵר מֵהַתַּלְמוּד תּוֹרָה. * אִי הַסְבָּרַת פָּנִים עָלוּל לִיצֹר בְּעָיוֹת * יֵשׁ לְהַקְפִּיד עַל עִתּוּי נָכוֹן לְהַעֲבָרַת הַמֶּסֶר

"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יב): 'וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב'. אַל תִּקְרֵי לְבֶן שִׁנַּיִם, אֶלָּא לִבּוּן שִׁנַּיִם" (כתובות קיא ע"ב). פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים: כַּאֲשֶׁר אָדָם מְחַיֵּךְ וּמַסְבִּיר פָּנִים לַחֲבֵרוֹ, זֶה יוֹתֵר טוֹב מִלְּהַעֲנִיק לוֹ מַשְׁקֶה, שֶׁזֶּה חָמְרִי, מִשּׁוּם שֶׁהַסְבָּרַת פָּנִים מְחַיָּה אֶת נַפְשׁוֹ, הִיא גּוֹרֶמֶת לוֹ הַרְגָּשָׁה טוֹבָה שֶׁהוּא רָצוּי וְחָשׁוּב. וְכַיָּדוּעַ, בְּרִיאוּת הַנֶּפֶשׁ מַשְׁפִּיעָה עַל בְּרִיאוּת הַגּוּף, וְאִם כֵּן, בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה מַשְׁפִּיעַ גַּם עַל בְּרִיאוּת גּוּפוֹ. מִכָּאן לוֹמְדִים עַד כַּמָּה חָשׁוּב לְהַסְבִּיר פָּנִים לַיֶּלֶד, מִשּׁוּם שֶׁהַבַּיִת זֶה הַמִּבְצָר שֶׁלּוֹ, וְכָךְ הוּא צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ. וְאִם, חַס וְחָלִילָה, הוּא לֹא יַרְגִּישׁ שִׂמְחָה בְּחָזְרוֹ מִתַּלְמוּד הַתּוֹרָה לְבֵיתוֹ, זֶה עָלוּל לְעַרְעֵר אֶת הָאִזּוּן הַנַּפְשִׁי שֶׁל הַיֶּלֶד.

לָכֵן יֵשׁ לְהַקְפִּיד, שֶׁמִּיָּד עִם הִכָּנְסוֹ לְבֵיתוֹ, תִּהְיֶה לוֹ קַבָּלַת פָּנִים לְבָבִית, מִשּׁוּם שֶׁהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן הוּא מְאֹד מַשְׁפִּיעַ וְנִזְכָּר. כָּךְ טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם - שֶׁהַהַתְחָלָה זוֹכָה לְשִׂימַת לֵב מְיֻחֶדֶת, וְכַמּוּבָן שֶׁזֶּה מַשְׁאִיר "טַעַם טוֹב" בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד. יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁיֵּשׁ לִנְהֹג כָּךְ גַּם כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָנוּ מַה לְּהָעִיר לוֹ אוֹ לִנְזֹף בּוֹ. הַהֶעָרָה אוֹ הַנְּזִיפָה יְבֻצְּעוּ רַק אַחֲרֵי קַבָּלַת פָּנִים לְבָבִית וְאֶתְנַחְתָּא מַסְפִּיקָה, וְזֶה עָשׂוּי לִמְנֹעַ מַעֲשֵׂי פְּזִיזוּת שֶׁל הַיֶּלֶד, בְּמִקְרֶה שֶׁהוּא עָשָׂה עֲבֵרָה הַטְּעוּנָה תְּגוּבַת הַהוֹרִים. הַפַּחַד מִפְּנֵי הַפְּגִישָׁה עִם הַהוֹרִים עָלוּל לְשַׁבֵּשׁ אֶת דַּעְתּוֹ, חַס וְחָלִילָה.

וּכְבָר סִפְּרוּ לָנוּ חֲזַ"ל בְּמַסֶּכֶת שְׂמָחוֹת (פ"ב הלכות דו) מַעֲשִׂים מְזַעְזְעִים שֶׁקָּרוּ מִתּוֹצָאָה מִפַּחַד שֶׁל הַיְלָדִים: מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ שֶׁל גּוֹרְנוּס בְּלוֹד שֶׁבָּרַח מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְהֶרְאָה לוֹ אָבִיו בְּאָזְנוֹ [פֵּרוּשׁ: לְהַפְחִידוֹ, מָשַׁךְ בְּאָזְנוֹ], וְנִתְיָרֵא מֵאָבִיו, וְהָלַךְ וְאִבֵּד עַצְמוֹ בְּבֶגֶד... מַעֲשֶׂה בְּתִינוֹק אֶחָד מִבְּנֵי בְּרַק שֶׁשָּׁבַר צְלוֹחִית בְּשַׁבָּת, וְהֶרְאָה לוֹ אָבִיו בְּאָזְנוֹ, וְנִתְיָרֵא מֵאָבִיו, וְהָלַךְ וְאִבֵּד עַצְמוֹ בְּבוֹר... מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: אַל יַרְאֶה אָדָם לְתִינוֹק בְּאָזְנוֹ, אֶלָּא מַלְקֵהוּ מִיָּד, אוֹ יִשְׁתֹּק וְאַל יֹאמַר כְּלוּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֵצֶר, תִּינוֹק וְאִשָּׁה - תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וִימִין מְקָרֶבֶת. עַד כָּאן.

גַּם לָזֹאת יֵשׁ לָתֵת אֶת הַדַּעַת: הִנֵּה אֲנַחְנוּ, כְּהוֹרִים, חָשׁוּב לָנוּ שֶׁהַיֶּלֶד יִלְמַד טוֹב וְגַם יַעֲרִיךְ אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה, אוּלָם, לְצַעֲרֵנוּ, לֹא תָּמִיד - אוֹ יוֹתֵר מְדֻיָּק: פְּעָמִים לֹא מְעַטּוֹת - אֲנַחְנוּ נִתְקָלִים בַּזִּלְזוּל שֶׁל הַיֶּלֶד בְּלִמּוּדָיו, וְשׂוּמָה עָלֵינוּ לְהִתְחַקּוֹת אַחַר הַסִּבּוֹת הַגּוֹרְמוֹת לְכָךְ. וְאִם נִתְבּוֹנֵן, נַבְחִין, שֶׁאַחַת הַסִּבּוֹת הִיא, שֶׁהָעִתּוּי לְהַעֲרָכַת הַתּוֹרָה אֵינוֹ נָכוֹן. דְּהַיְנוּ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנַחְנוּ "נִזְכָּרִים" לְדַבֵּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה כַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד עוֹשֶׂה בְּעָיוֹת בְּתַלְמוּד הַתּוֹרָה, וּכְדֵי שֶׁיָּבִין שֶׁמַּעֲשָׂיו אֵינָם רְצוּיִים, אֲנַחְנוּ מַטִּיפִים לוֹ מוּסָר, מַדּוּעַ הוּא מְזַלְזֵל בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ מַעֲרִיךְ אֶת הַלִּמּוּד, וְאָז מַעֲבִירִים לוֹ "שִׁעוּר" בִּכְבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְכוּ'. אוּלָם דָּא עָקָא - שֶׁהָעִתּוּי לֹא מַתְאִים, מִשּׁוּם שֶׁהַיֶּלֶד רוֹאֶה שֶׁתּוֹצָאַת הַלְּוַאי שֶׁל "הַדְּרָשָׁה" הִיא הַהַאֲשָׁמָה כְּלַפָּיו, וְלֹא נוֹחַ לוֹ לְקַבֵּל אֶת תָּכְנָהּ וּמַסְקָנָתָהּ. וְאָז, בִּמְקוֹם לְעוֹרֵר אַהֲבָה לַתּוֹרָה - מְעוֹרְרִים סְלִידָה, חַס וְחָלִילָה.

אָמְנָם יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁאָסוּר לְהַטִּיף מוּסָר עַל מַעֲשִׂים רָעִים, אֶלָּא - שֶׁיֵּשׁ לָתֵת אֶת הַדַּעַת שֶׁעִקַּר הַדִּבּוּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה יֵעָשֶׂה בִּזְמַן שֶׁהַיֶּלֶד וְהַהוֹרִים רְגוּעִים, וְאָז הַדְּרָשָׁה בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה לֹא תִיצֹר רֹשֶׁם שֶׁזֶּה מְחַיֵּב אֶת הַיֶּלֶד אוֹ מַגְבִּיל אוֹתוֹ, אֶלָּא אַדְּרַבָּה - הוּא צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ שֶׁזֶּה לְטוֹבָתוֹ, שֶׁזֶּה מְרוֹמֵם אוֹתוֹ וּכְדַאי לוֹ וְכוּ'. וּלְצֹרֶךְ כָּךְ יֵשׁ לְהַקְפִּיד, שֶׁמַּה שֶּׁמִּתְלַוֶּה לַדְּרָשָׁה יִהְיֶה נוֹחַ לַיֶּלֶד - אִם זֶה עַל יְדֵי מִינֵי מְתִיקָה, אִם עַל יְדֵי מַחֲמָאוֹת וְכָבוֹד, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

וּמִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד לְעִנְיָנֵנוּ. כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ נְקַבֵּל אֶת הַיֶּלֶד מִתַּלְמוּד הַתּוֹרָה, יֵשׁ לְהַרְאוֹת הִתְעַנְיְנוּת וְהַעֲרָכָה לְכָל דְּבַר תּוֹרָה שֶׁהַיֶּלֶד מוֹצִיא מִפִּיו וּלְהַרְאוֹת חֲשִׁיבוּת לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, וּבִמְיֻחָד בִּזְמַן שֶׁהַיֶּלֶד מַגִּיעַ מִתַּלְמוּד הַתּוֹרָה, שֶׁאָז אֵין אֵיזֶה מֶתַח מְיֻחָד וְהַקַּרְקַע פּוֹרִיָּה אֶפְשָׁר גַּם לִשְׁאֹל אוֹתוֹ בְּהַסְבָּרַת פָּנִים, אִם יֵשׁ לוֹ דְּבַר תּוֹרָה כָּלְשֶׁהוּ לְהַשְׁמִיעַ לָנוּ. אִם נַקְפִּיד עַל הַנַּ"ל, זֶה עָשׂוּי לְעוֹרֵר הַעֲרָכָה וְאַהֲבָה לַתּוֹרָה בְּלֵב הַיֶּלֶד.

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה