בני אהובה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ג · הלכה יח
מותר להניח חרש שוטה וקטן לכתוב טופס הגט לכתחילה והוא שיהיה גדול עומד על גבן אבל העכו"ם והעבד אין כותבין הטופס לכתחילה ואפילו ישראל עומד על גבן וכו'. כבר כתבתי לעיל בדעת הר"ן דבחש"ו כשגדול עומד על גבן חושב הרמב"ם דהוי תקנת סופר משא"כ בגוי ועבד וא"כ כיון דליכא תקנת סופר אסור לכתוב טופס לכו"ע ויש לו ראיה כקושיית התוס' בד"ה והא לאו וכו' אדמדייק מסיפא דנכרי כשר לדייק מרישא דנכרי פסול מדלא מני ליה במתניתין בהנך דכשרים לכתוב ובשלמא לרב הונא דמוקי בתורף וכר' מאיר דמודה דבעי כתיבה לשמה יש לומר דלכך לא מני נכרי הואיל ולר' אלעזר נמי אתיא ולר"א ודאי פסול וכמ"ש התוס' להדיא אבל לשמואל דמוקי למתניתין בטופס קשה לחשוב דנכרי כשר לכתיבה כמו בחש"ו אלא ודאי דנכרי לכתחילה פסול מהטעם שכתבתי.
והנה הטור בסימן קכ"ג הביא בשם הרי"ף דאפילו בטופס וגדול עומד על גבן פסולין בחש"ו וכן משמע בכל בו אבל באמת המעיין בהגהות סמ"ק כי שם מקורו של דברי הרי"ף יראה דלא כתב כלום מטופס רק כתב הואיל ור"י פקפק דחש"ו לאו בני שליחות נינהו א"כ אף דדחינן ליה מ"מ וכי אנן אשנוי ניקם ונסמוך והאריך בזה דלא סמכינן אדברי רב הונא דאמר בגדול עומד על גביו והיינו הכל בתורף אבל בטופס וגדול עומד על גביו לפסול אטו תורף לא שמענו כלום מדברי הרי"ף ודבר זה היה לו לפרש ועוד הא כתב ואף כי הרי"ף הביא דברי רב הונא הא הביא גם מלתא דשמואל והוא ששייר מקום התורף הרי דמשוה דינו לדברי הרי"ף ואין דעתו לחלוק אהרי"ף ואלו ס"ל דאף בטופס פסול הרי הוא חולק ארב הונא וגם אדברי שמואל דאמר והוא ששייר מקום התורף ור' אלעזר היא והיינו צריכין לומר לדעתו דרבי יוחנן דאמר ר' מאיר היא חולק אדשמואל וס"ל דלר"א אף טופס פסול וא"כ הרי דבריו סותרים לדברי הרי"ף להדיא ועוד דכתב אח"כ דר' יוחנן דאמר ר"מ היא חולק ארב הונא ולא קאמר דחולק נמי אדשמואל אלא ודאי דבטופס מודה ושמואל ורבי יוחנן אינם מחולקים כלל בדין ולכן נראה דגם הרב רמ"א בסימן קכ"ג סעיף ג' לא הטה אוזן לשמוע בהך לגזור טופס אטו תורף בגדול עומד על גביו רק העתיק דברי הר"י דפוסל בטופס בחש"ו במקום שאין גדול עומד על גביו דבזה בלא"ה רוב הפוסקים פוסלים בטופס שנכתב שלא לשמה ומכ"ש במקום דליכא תקנת הסופר כלל אבל לפסול בגדול עומד על גביו לא נטה דעתו ולכך לא הביאו בהגהותיו והבית שמואל שם ס"ק ז' תמה עליו ודעתו להסיע דברי ההגה מסעיף לסעיף שלאחריו ואין להחמיר בזה כלל בדברים שאין לו שורש כלל בגמרא ופשוט הוא.