בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק כד · הלכה כה
אמר לה בינו לבינה אל תסתרי וכו' הרי זו אסורה עליו בזמן הזה שאין שם מי סוטה. עיין בכ"מ שתמה דאף בזמן הבית נמי אסורה דהא פסק דאינו משקה רק על פי שנים וכתב דרבינו נגרר אחר לשון הגמרא מסכת סוטה דף ב' דאמר לא לימא אינש לאינשי ביתיה בזמן הזה אל תסתרי עם איש פלוני דלמא קי"ל כר' יוסי ב"ר יהודה דאמר קינוי על פי עצמו וליכא השתא מי סוטה למיבדקה ובאמת דלשון גמרא אין ראיה דלכך אמרינן בזמן הזה דבזמן הבית שהיו סנהדרין הם יודעים אם הלכה כריב"י או לא וא"כ בממה נפשך או דשתית מי סוטה או דלא נאסרה על בעלה אבל בזמן הזה נעדרה הלכה על בוריו ויש כאן ספק אם הלכה כריב"י אבל בדעת הרמב"ם דפסק בהלכות סוטה משקה ומקנא לה על פי שנים דס"ל להלכתא למשיחא כרבי יהושע ומ"מ כתב כן פה ש"מ דאף בזמן הבית יש ספק וא"כ קשה הלשון דקאמר בזמן הזה וביחוד קשה על הרמב"ם בלא זה דהא בגמרא דף ב' אמרינן ועד אין בה למעוטי אתיא רק לר' אלעזר דמתניתין אמרינן בה למעוטי קינוי דבעי קינוי על פי שני עדים וסתירה על פי עצמו וריב"י דברייתא ס"ל בה למעוטי סתירה והיינו דקינוי על פי עצמו אבל בסתירה בעי שני עדים וזה מבואר בגמרא וא"כ לכו"ע בקינוי וסתירה בלא עדים ליכא למאן דאמר דהיו משקים אותה ועל כרחך צ"ל כמ"ש הרמב"ם בהלכות סוטה דאף דאין משקים בלי עדים מ"מ לבעלה אסורה כשהוא רואה שנסתרה דהא יש רגלים לדבר שקינא לה ונסתרה וא"כ קשה דכתב כאן שקינא לה ונסתרה שלא בעדים דאסורה לו הואיל וליכא מי סוטה הא אף דאיכא מי סוטה אי אפשר לו להשקותה דבקינוי וסתירה שלא בעדים ליכא למ"ד דמשקין לה כלל וא"כ מה זו הטעם דאין כאן מי סוטה להשקותה.
ולכן נראה לי דס"ל לרמב"ם בזמן הבית דהיו משקין לסוטות ולא היו משקין אותה רק בקינא לה על פי שנים דמספיקא לא היו משקין רק על פי שנים כדעת רבי יהושע וכמ"ש הרמב"ם בהלכות סוטה א"כ הוא שקינא לה על פי עצמו היא לא היתה חוששת לקינוי ההיא דעיניה רואות דאין משקין על פי קינוי ההיא ש"מ דאין בקינוי ההיא קפידא וגם אלו היה בדעת הבעל להקפיד היה מקנא לה על פי שנים כדי להשקותה אח"כ וא"כ אף היא בשמעה הקינוי מבעל לא היתה חושבת לכלום ולכך בנסתרה אח"כ אין כאן רגלים לדבר לאוסרה על בעלה שנאמר שהרי קינא לה ונסתרה וש"מ שאחזתה רוח זנונים דהא היא חושבת דאינו מקפיד על הקינוי וחושבת דבריו לפטומי מילי בעלמא משא"כ בזמנינו דאין לנו השקאת מי סוטה וא"כ אין לה ידים מוכיחות שאין בקינוי של בעלה קפידא כיון שאין כאן השקאה כלל והיא לא חששה לדבריו ונסתרה א"כ יש כאן רגלים לדבר דעל כרחך זינתה עם האיש ההוא שנסתרה עמו ולכך אסורה עליו וזהו שאמרו בגמרא לא לימא אינש לאינשי ביתיה בזמן הזה דייקא שאין כאן מי סוטה שתרגיש שאין בקנאתו ממש ודברי הרמב"ם נכונים אלא שסברא זו צריך עיון.