בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק כד · הלכה יד
העוברת על דת צריכה התראה וכו'. עיין בבית שמואל סימן קט"ו ס"ק י"ז שביקש להביא ראיה לדברי השלטי גבורים דס"ל דאינו צריך לומר בהתראה שתפסיד הכתובה רק שאל תעשה עוד כזאת דהא בגמרא דסוטה דף כ"ה נלמד התראה מקינוי והקינוי היתה רק סתם אל תסתרי עם פלוני עכ"ל ואין כאן ראיה דודאי קינוי וסתירה אין ענין לעוברת על דת דסוטה ספק הוא והתורה עשהו כודאי שהיא בחזקת שזינתה עם הבועל וכל זמן שלא שותית מי סוטה הרי היא בספק שזינתה ואסורה לבעל ולבועל ומה ענין זה לעוברת על דת שתצטרך התראה אלא דהוכחת הגמרא הוא כך אלו עוברת על דת אין צריכה התראה למה לי קינוי כלל להפסיד כתובתה בסתירה לחוד היא מפסדת כתובתה דעוברת על דת מיקרי אלא ודאי דצריכה התראה וכיון דבלא"ה צריכה התראה אנו מקנין לה וכשיש לה קינוי וסתירה מפסדת כתובתה בלי טעם עוברת על דת רק מחמת ספק זונה ופשוט הוא.
והנה מבואר במרדכי ובהגה ובתשובת הרשב"א סי' תתס"ד דאף לעוברת על דת משה צריכה התראה איברא רש"י פירש בסוטה דף כ"ה עוברת על דת היינו דת יהודית ראשה פרוע וכו' ולכאורה קשה הא פשטינן מסוטה שנסתרה והתם עוברת על דת משה היא דיחוד דעריות דאורייתא הוא וליכא למימר דזה לאו דאורייתא דאטו מי לא עסקינן שנסתרה עמו בבית הפתוח לרה"ר דזה אין קרוי יחוד ומ"מ לענין קינוי וסתירה שמו סתירה כמ"ש התרומת הדשן סימן רמ"ד בכתביו וכן שקינא לה עם אביה ונסתרה דאסורה ולענין יחוד האב מתייחד עם בתו דא"כ אי מיירי הקנוי וסתירה באופן הזה א"כ אין מקום לפשיטת הגמרא דאי סלקא דעתך עוברת על דת אין צריכה התראה למה לי קינוי דהא איצטרך קינוי במתייחדת עם אביה ובבית הפתוח לרה"ר דלולי קינוי אין כאן עוברת על דת דאין כאן יחוד כלל וע"י קינוי אתה משוה אותו סתירה אלא ודאי דלא בשביל זה לדבר שאין בגדר היחוד לא לזה תקנו חכמים שיקנא לה אף דבאמת אחר הקנוי גם אלה בכלל סתירה מ"מ לא לכוונה זו פרטיות יתקנו חכמים קנוי וא"כ יש לכאורה קושיא על רש"י אך באמת נראה דאין כוונת רש"י דיש חילוק בין מה שהוא איסור תורה או דברי סופרים ומנהג יהודית רק כוונת רש"י לשלול עוברת על דת משה דקתני במתניתין שהוא מה שהיא מכשילתו בשמוש נדה ואכילת דברים אסורים בזו ס"ל לרש"י דאינה צריכה התראה דכי נמתין עד שתכשיל אותו שנית ודי במה שהכשילתו פעם אחת ולא על זה כתב לה כתובה שתכשיל אותו בדבר איסור.
ולכאורה נראה ראיה דבהתראה בעי למימר בהדיא דתפסיד כתובתה דתנן במתניתין פרק ארוסה דף כ"ד שבעלה בא עליה בדרך או אמר איני משקה אותה נוטלות כתובתן ופירש רש"י שהוא גרם לה שלא תשתה וקשה דל מהכא שתיית מי סוטה ומנוקה היא שלא זינתה מ"מ עוברת על דת היא אלא ודאי דלא היה לה התראה כי אע"פ שהיה לה קינוי מ"מ לא מיקרי התראה כיון שלא התרה בה בהפסד כתובה אך קשה לפי"ז הוי ליה להגמרא לפשוט מכאן דעוברת על דת צריכה התראה דאל"כ קשה הנ"ל תפסיד כתובתה מחמת העברת דת ועל כרחך צ"ל דמיירי כמ"ש לעיל בסתירה דלית בהו העברת דת כגון בבית הפתוח לרה"ר וא"כ אף לענין התראה יש לומר כן איברא דודאי הגמרא לא רצה לפשוט מהך דאיכא למדחי דמיירי בהך גונא אבל בקושטא לומר דפירוש המתניתין דקתני סתמא שבעלה לא רצה להשקותה מיירי באופן פרטי זהו בתכלית הדוחק והא לא קשיא דלמה לא קחשיב הך דנכנסה לבית הסתר במתניתין גבי דת משה ויהודית דאפשר דהוא בכלל ונלמד מכ"ש דטוה בשוק וכו'.
שם במ"מ אם אין ידוע אם עברה אם לאו נראה שאינו יכול להשביעה וכו' דאחזוקי אינש ברשיעי לא מחזקינן ונראה דלדעתו כתב כן ולא לדעת רבינו הרמב"ם ז"ל דפסק לקמן בהלכה י"ז דיכול להשביעה שלא זינתה תחתיו ואין לך רשעת גדול מזה אלא ודאי דבכל טענת ברי ס"ל לרמב"ם דמשביעה והמ"מ באמת גם בדין דלקמן הלכה י"ז חולק אדברי הרמב"ם ועיין בבית שמואל ס"ק י"ח.