בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק כג · הלכה ט
וכן אם נפלו לה כספים במקום רחוק והוציא עליהן הוצאות וכו' ישבע בנקיטת חפץ כמה הוציא וכו'. עיין בטור סימן פ"ח מ"ש בשם הרמ"ה דאם מת קודם שנשבע אין בנו יכול לגבות אפילו בשבועה ומשמע אפילו בנו טוען ברי מ"מ אינו גובה ונראה לי דדוקא כאן דהוי כיורד שלא ברשות דהא שמין לו וידו על התחתונה ועיין בר"ן ולכך אמרינן דלו הימנהו ולא לבנו משא"כ ביורד ברשות שמת ובנו טוען ברי הדבר ברור דנוטל בשבועה כיון דברשות ירד ובנו טוען ברי כך וכך הוציא אבי למה יפסיד במיתת האב מה שהוא אינו מכחישו בברי והוא ברשות ירד ועשה שליחותו למה יגרע כח אביו בשום אופן. ומעתה ניחא הא דקי"ל בחו"מ סימן ק"ח סעיף י"ד דיורשי שכיר אינן נשבעין ונוטלין משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו היינו אם אינו יודע בודאי שלא פרע אלא רוצים לישבע שלא פקדתנו אבל טענו ברי שלא פרע נשבעין ונוטלין היינו הטעם משום דשם ירד ברשות ואין צריכין למה שכתב הבית שמואל סימן פ"ח ס"ק כ"א משום דבפועל שאני משום כדי חייו דזה אינו דהא לא מצינו כדי חייו בבן של הפועל והגע עצמך פועל עני שמת והניח בן עשיר לא יטול בשבועה ואתה נותן הדין לשעורין דבפועל על כרחך איכא כדי חייו דבעבודתו נושא נפשו אבל בבנו מי לא סגי דעשיר הוא אלא הדבר ברור כמ"ש.