בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק כב · הלכה א
הבעל קודם לכל אדם בירושת אשתו ומאימתי יזכה בירושתה משתצא מרשות האב ואע"פ שעדיין לא נכנסה לחופה וכו'. דעת הרב בעל חלקת מחוקק סימן ס' ס"ק ב' דלהרמב"ם דחופת נידה לאו שמיה חופה הוא הדין מסירת האב לשלוחי בעל והיא נידה לא קנה לירושה מידי דהוי חופה ולא תהא זו יותר מחופה וכן משמע בתשובת הרא"ש כלל נ"ד עיין שם והקושיא שהקשה הח"מ בזה להרמב"ם מהא דכתובות דף נ"ו ע"א בעי רבין וכו' כבר ישבתי בטוב לעיל פרק עשירי הלכה ב'. והרב בית שמואל סימן נ"ו ס"ק א' דעתו דבמסירה לשלוחי בעל הוי הטעם משום מחילה כמ"ש רש"י בכתובות דף מ"ח ע"ב ואף דהיא נידה הבעל יורשה וראייתו מדברי הש"ע סוף סימן נ"ז דבאלמנה שהלכו שלוחיו עמה דהבעל יורשה אע"ג דחופה לא מהני באלמנה הא כבר דחיתי דבריו לעיל פרק עשירי הלכה ב' דיש לומר דמיירי באלמנה מאירוסין דאית לה חופה לכו"ע.
אמנם בגוף הדין אני נבוך דבשלמא במקום דבעינן יחוד א"כ חופת נידה לא שמיה יחוד דאסור להתייחד עמה כמ"ש לדעת הרמב"ם משא"כ במסר לשלוחי הבעל סגי אף דאין הבעל עמם ואסורה להתייחד עם השלוחים והרי הן באיסור אשת איש עמה ומ"מ מהני לענין ירושה והוא הדין בנידה דמאי שנא. ולדעתי אפשר להביא ראיה מהא דאמר ר' שמעון בן לקיש שם דף מ"ח דאף לענין כתובה מהני מסירה לשלוחין ומפרשינן לומר דכתובתה מאחר מנה דאם מת בעלה הרי היא אלמנה מן הנשואין ויש לה רק מנה בכתובתה. וקשה היכי איכא להאי כללא דאם נמסרה לשלוחיו והיא נידה ומת בעלה א"כ אין כאן חשש שנבעלה לבעלה ולמה יהיה כתובתה מנה (עיין מ"ש לעיל פרק י' להרמב"ם בזה) ועל כרחך צ"ל דבאופן הזה לא שמיה מסירה לשלוחיו כלל דבעינן מסירה דומיא דחופה כמ"ש לעיל ויש לדחות זה באופנים טובא.
ומסתימת הפוסקים משמע דהא דקי"ל דארוסה לית לה כתובה כי אם נשואה דאית לה בתנאי בית דין אע"פ שלא כתב לה וכן בתוספות כתובה כו"ע מודים הלכה כר' אלעזר בן עזריה דאין לה אלא משעת חופה דאם מסרוה לשלוחי בעל דמסירה זו לא מהני קודם שנכנסה לחופה ואע"פ דאמרינן במסירה נעשית נשואה והפסידה כתובתה מאתים כר' שמעון בן לקיש ועיין בהרא"ה דס"ל דגם שמואל ס"ל כן מ"מ אפשר לחלק דלהוציא כתובה מבעלה אינה בחזקת נשואה אבל להפסיד כתובתה מאחר הרי היא בחזקת נשואה דשאני בין להוציא ובין להפסיד וזה ודאי א"א לומר מהא דאמרינן לרשב"ל לכתובה ודחקינן בגמרא דהפירוש הוא לענין דכתובתה מאחר מנה ולא מפרשינן כפשוטו דאם מת בעלה דיש לה כתובה או התוספות לדעת ר' אלעזר בן עזריה דהלכתא כוותיה מזה ליכא למידק דאין לה כתובה כיון דלא מפרשינן הכי דאי הוי מפרשינן כן הוי קשה ותפשוט האיבעיא דלקמן דף נ"ו ע"א אי חיבת חופה קונה או דוקא חיבת ביאה דהא חזינן דמסירה מהני לרשב"ל ולא בעי חיבת ביאה ולכך מוקמינן לה לענין דכתובתה מאחר מנה אבל לפי מה דקי"ל דחיבת חופה לבד מהני אפשר דגם מסירה לשלוחים מהני. אמנם מסתימת הפוסקים נראה דלענין כתובה לא מהני ואע"ג דבגמרא דף מ"ז ע"א בפלוגתא דת"ק ורבי נתן מדמינן ירושת בעלה לנכסי מלוג להך דראב"ע דלא כתב לה אלא על מנת לכונסה מ"מ יש לחלק במסר האב לשלוחי בעל מסלק זכותו משא"כ האב שמקבל האשה בשלוחיו בכל זאת אין מקנה לה כתובה וטובא יש לחלק בין סילוק להקנאה ולכך הדבר צ"ע.