בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק כ · הלכה א
צוו חכמים שיתן אדם מנכסיו מעט לבתו וכו' וזהו שנקרא פרנסה וכו'. ואם גם על הנשים היה ציווי זו לפרנס בתה נחלקו בו דהריטב"א בשם הרמ"ה כתב דמדקתני ניזונות מנכסי אב ולא מנכסי אם ולא קתני פרנסה נמי ש"מ דאחד האב ואחד האם שוין בזה ואולם מהרי"ל בתשובה סימן ע"ט לא ראה הריטב"א רק כתב מדמהדרינן לשנויי בכתובות דף ס"ח ע"ב הא דאמרינן פרנסה אינו כתנאי כתובה לענין האומר דאין בנותיו יתפרנסו מנכסיו דשומעין לו ולא משנינן לענין נכסי אם ש"מ דלית ליה מנכסי אם וזה דחה הרב בית שמואל סימן קי"ג ס"ק ד' דזה כבר נשמע ממתניתין מדלא תני אלא מזונות עיי"ש אמנם במסכת קידושין דף ל' ע"ב אמרינן על הא דאב מחויב להשיא לבנו אשה להשיא אשה מנא לן דכתיב וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו היא הכי קאמר להו תנו לה מידי וכו' ומדמייתי הך על להשיאו אשה ואלו בלהשיאו אשה האם פטורה כמבואר במתניתין ואלו הוי הך דלתת לה מידי דמיניה למידן פרנסת הבת שייך אף באם לא הוי ליה למיתני הך אמתניתין דלהשיאו אשה כיון שאינם שוים אלא ודאי דבין להשיאו אשה ובין לפרנס הבת הדין שוה דמוטל על האב ולא על האם כדעת מהרי"ל.
ובגוף הראיה דקתני הבנות ניזונות מנכסי האב ולא מנכסי האם ולא קתני מתפרנסת יש לומר דודאי במקום דיש מקום לחול ירושה דאורייתא פשיטא דלא תקנו בנכסי אם אלא אפילו במזונות דעקרו לירושה דאורייתא לגמרי ואמרו דאין הבנים יורשים כלל בנכסים מועטים מ"מ אין הדין כן בנכסי האם וזהו שדייק הרשב"ם והנמוקי יוסף והבנות ניזונות בנכסים מועטין ולא פירשו בין בנכסים מרובים ובין בנכסים מועטים אלא ודאי דעיקר רבותא קמ"ל אפילו בנכסים מועטים דאלים התקנה כל כך עד שדוחה ירושה דאורייתא אפ"ה לא תקנו בנכסי אם ולכך נראה לענ"ד העיקר כדברי מהרי"ל.