בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק יט · הלכה טז
נשאת הבת ומיאנה או נתגרשה או נתארמלה וכו'. עיין בכ"מ ובב"י שתמה על רבינו דלפי פירושו דאלמנה וגרושה מן הנשואין נמי נזונות משל אביה ובאלמנה אפילו רבי יהודה מודה כדאמרינן בכתובות דף נ"ג ע"ב וא"כ איך שייך לומר ממאנת איכא בינייהו דלרבי יהודה תפסיד הממאנת מזונות כיון דאפילו באלמנה מן הנשואין כל זמן שלא בגרה יש לה מזונות לדעת הרמב"ם לדברי הכל ואיך יחלוקו בממאנת דעקרתינהו לנשואין מעיקרא ועיין מה שכתב. ולולי דמסתפינא הייתי אומר הא דאלמנה מנשואין יש לה מזונות היינו כשנשאה בחיי האב דהא לא חל שעבוד מזונות דנאמר דמחלה למזונות ולכך כשתתאלמן אף לאחר מיתת אביה לא הפסידה מזונות אבל בנישאת לאחר מיתת אביה הרי היא מחלה מזונות ואין לה עוד ולכך ממאנת דהיה לה נשואין לאחר מיתת אביה דבחיי אביה אין כאן מיאון ס"ל לרבי יהודה דמפסדת מזונות וזהו אמרו עודה בבית אביה יש לה מזונות הרצון אם היה נשואין בחיי האב יש לה אבל אין עודה בבית אביה הרצון דלאחר מיתת אביה נשאת והיינו ממאנת אין לה ות"ק מודה באלמנה רק חולק בממאנת דעקרינהו לקידושין וגם אין מחילת קטנה כלום זה מה שנראה לי בדעת רבינו.
אבל לתירוץ הב"י אף דהסברא נכונה מ"מ לא הבנתי איך מובן זאת במילתא דרבי יהודה דאמר עודה בבית אביה וכו' דהא הכל אינם בבית האב כשהן נשאות לבעל ואם הן חוזרת באלמנותן אף ממאנת חוזרת במיאונה ואיך רמז רבי יהודה בלשונו עודה בבית אביה לשלול ממאנת יותר מאינך ודוחק לומר הא דאמרינן ממאנת איכא בינייהו הרצון דת"ק דאמר אלמנה וכו' הוא הדין לממאנת ור"י מחלק בממאנת וקאמר דכשהיא בבית אביה וממאנת דהיינו ממאנת מאירוסין מודה ר"י לת"ק דיש לה מזונות אבל כשאינה בבית אביה דהיינו שנשאת וממאנת בזו ס"ל לר"י דאין לה הואיל ומדעתה מפסדת למזונות והלכה כת"ק אך זה דחוק דר"י יהיה מחלק בממאנת מה שלא נזכר מקדם שום רמז בברייתא ממאנת וצ"ע.
והנה דעת הרב בית שמואל סימן קי"ב ס"ק ט' בפירוש דעת רש"י בכתובות דף נ"ג ע"ב דכתב אלמנה מן האירוסין דאי מנשואין הא אין לה מזונות ואפילו ללוי שם דף נ"ג מודה במן הנשואין עכ"ל ולפי זה לרב דאף מן האירוסין אין לה מזונות אין מקום לדין זה ולענ"ד הוא דחוק לאוקמי כל הברייתא פלוגתא דת"ק ור' יהודה הכל שלא כרב ודלא כהלכתא ולכן נראה דס"ל לרש"י דודאי נשואה דתנאי כתובה הוא עד דתלקחן לגוברין ללוי על כרחך הכוונה אף שתתאלמן ותתגרש בעודה נערה דכל זמן שיושבת תחתיו למה לי תנאי וכי תטול מזון כפל הלא ניזונת משל בעל וכל התנאי כתובה הוא שלא תהא מחזרת על הפתחים ותמות ברעב וכשנשאת א"כ הרי יש לה מבעל ועל כרחך הכוונה דכשתנשא תפסוק החיוב אף כשתתגרש ולא יהיה לה משל בעל אבל באלמנה מאירוסין אף לרב דס"ל קיחה מאירוסין מ"מ יש לומר דדוקא בעודה ארוסה אבל בנתגרשה לא והא דהתנה עד שתארס איצטריך בעודה ארוסה דאין לה מזונות מארוס ואעפ"כ הפסידה מזונות (לפני) [לפי] תנאו דאמר עד דתלקחן ולרב ללקיחה דאירוסין נתכוון וא"כ הברייתא דברי הכל היא זהו מה שנראה לי בדעת רש"י אף דפשטא דלישנא דתוס' מורה כדעת הב"ש מ"מ נראה לי דזהו דעת רש"י ולזה נתכוון רמ"א דהביא דעת סתם דבנתאלמנה מאירוסין יש לה מזונות ולא חילק בין נתאלמנה בחיי אב או במותו והוא דעת רש"י דלא חילק כלל ועיין שם בבית שמואל.