בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק יח · הלכה כז
אלמנה שתבעה מזונות מן היורשים וכו' או תשבע שבועת היסת ותטול. עיין במ"מ הטעם ובכ"מ מש"כ בשם הרשב"א דהוי כתפוס בידו משכון שאינו נאמן עליו אלא בשבועה כעין שבועת הנוטלין וכו' ומה שהקשה עליו הר"ן דא"כ הויא ליה למימר דתשבע בנקיטת חפץ כשאר נשבעין ונוטלין נראה דלא קשה מידי דדוקא בתופס משכון מטלטלין דאיתנהו בגווייהו שבועה דאורייתא בזו אמרינן בתופס משכון דישבע כעין של תורה בנקיטת חפץ אבל בתופס קרקע דלא שייך בהו שבועת התורה כלל אף בתופס משכון לא אמרו הגאונים לישבע כעין של תורה כיון דשבועת התורה ליתנהו במציאות כלל בקרקע וכאן תפיסת האלמנה עיקר בקרקעות דמטלטלין לא משתעבדי לה ואף לתקנתם של הגאונים לא אלים תקנה דידהו לעשות ולגרום שבועת התורה או שבועת המשנה ועיקר תפיסה בקרקע ולכך אין בו אלא היסת וזה ברור ונכון בדברי הרשב"א ועיין בבית שמואל סימן צ"ג ס"ק כ"ה.