בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק יח · הלכה כג
אלמנה שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה אין לה מזונות וכו'. דברי הרמב"ם מבוארים דלפי מה דקי"ל כשאין כתובה בידה דטענינן ליתמי פרעתי דלא נאמר הטוען אחר מעשה בי"ד לא אמר כלום אלא במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין איתרע טענתה וא"כ כיון דטענינן פרעתי איך ניתן לה מזונות דהרי אנו מחזיקין הכתובה בחזקת פרוע אמנם במי שהלך למדינת הים פסק רבינו בפרק י"ב דנותנין לה מזונות דכיון דהבעל חי לא מחזקינן הכתובה בחזקת פרוע דהוא בתוך זמנו ולא מתפיס צררי אלא סמוך למיתה או לגירושין ועוד מהיכי תיתי יפרע או תמחול היא כיון דאסור להשהות אשה בלי כתובה כלל ואם יפרענו על כרחו יצטרך לחזור ולכתוב לה כתובה מחדש וחזר התנאי כתובה למקומו הראשון ולכך לא חש לו הרמב"ם ודברים ברורים הם ודעת הרמב"ן והרשב"א החולקין על רבינו והביאם בשו"ע סימן צ"ג סעיף י"ח אף דס"ל כהרי"ף דבמקום שכותבין כתובה לא אמרינן הטוען אחר מעשה בי"ד לא אמר כלום ונאמן לומר פרעתי סברי דזה דוקא בכתובה אבל לא במזונות דלענין מזונות הוה האשה מוחזקת ואף דאין כתובה בידה נאמנת כיון דמוחזקת היא.
איברא דברי הרא"ש צ"ע דכתב בפרק שני דייני גזירות דין ו' על דברי הרמב"ם וז"ל ועוד דקי"ל דגובה כתובה בעידי מיתה אע"פ שאין כתובה בידה דהטוען אחר מעשה בי"ד לא אמר כלום וכ"ש דיש לה מזונות דנכסים בחזקתה הן לענין מזונות וכו' מזה נראה דאף לגוף הכתובה נאמנת בעידי מיתה כשאין כתובה בידה וסותר דברי עצמו דבבבא מציעא פרק קמא דף י"ז פוסק כהרי"ף במקום שכותבין ואין כתובה בידה אינה נאמנת ודוחק לומר דודאי בגירושין דהבעל בפנינו וטוען פרעתיך בהא איתרע טענתה כשאין כתובה בידה והוא במקום שכותבין ואינה נאמנת אבל באלמנה דאין כאן ברי דפרעה לכתובה רק אנן נטעון ליתמי בזה לא טענינן נגד מעשה ב"ד והוי כמו דלא טענינן ליתמי מילתא דלא שכיח אע"ג דאבוהון הוה מצי למיטען ולכך בבבא מציעא כתב הכל בגט ואין עמה כתובה וכאן בכתובות כתב דבריו בעידי מיתה אך בתשובת הרא"ש כלל ל"ו מבואר דאפילו באלמנה שאין כתובה בידה אבדה כתובתה וטענינן ליתמי ואולי בתשובתו חזר בו והשוה מידותיו וצ"ע.