בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק יז · הלכה יד
אלמנה שמכרה קרקע בכתובתה אם מכרה שוה בשוה מכרה קיים. עיין בלח"מ שהקשה דא"כ בבבא מציעא דף ל"ב ע"א דרב ספרא דפליג בינו לבין עצמו והביא ראיה מהך דאלמנה שמכרה שלא בבי"ד ודחינן דמ"מ בעינן ג' הדיוטות ואי בדעבד בינה לבינה מועיל הא הך מילתא דרב ספרא הוה בדעבד ועיין תירוצו שתירץ דרבינו סובר דלכתחילה דהתם הוי כדעבד דהכא דהתם איכא טעמא רבה לומר דאפילו לכתחילה לא הוי צריך משום חינא וכדכתבו התוס' ונכון הוא. ועוד יש לומר תוספות טעם לדבריו והוא דודאי קשה קושיית התוס' שם איך מדמה עיסקא להך דאלמנה דתקנו חכמים או משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבי"ד או משום חינא (ואפשר לומר דכמו דאמרינן אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבי"ד ואמדינן דעתו של בעל שמרוצה לכך מתחילה שתמכור בלי בי"ד כך יש לאמוד דעת שותפין ומניחי עיסקא שמתחילה דעתם בעת שותפות שיוכל השותף לחלוק בשומא בלי בי"ד ולא יצטרך לילך בדינא ודיינא ומזו אפשר היה לו להרי"ף והרמב"ם הוכחה דהלכה כמאן דאמר הטעם משום שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבי"ד ולא כמ"ד משום חינא דלמ"ד משום חינא לא דמיא לשותפים כלל) ולכך צריך לומר דודאי למאן דאמר משום חינא או אין אדם רוצה וכו' בג' הדיוטות לא שייך הך טעמא דאין כאן ביזוי וגם לא בטלה החן דאין כאן טורח כלל ולפי זה להס"ד דס"ל דמוכרת שלא בבי"ד אפילו שלא בג' הדיוטות על כרחך ס"ל דאין הטעם משום חן או אין אדם רוצה וכו' ולטעמים הללו לבעי לכתחילה ג' הדיוטות ועל כן ס"ל הטעם הואיל ויש לאלמנה תפיסת יד בנכסים ולכך תוכל למכור שלא בבי"ד וא"כ הוא הדין בעסקא יש לו תפיסת יד בהו וזהו היה הס"ד של רב ספרא ולכך דחיא ליה הגמ' דבאמת בעי לכתחילה ג' הדיוטות וא"כ הדרן למילתא דטעמו של אלמנה כהנ"ל משום חינא או אין אדם רוצה וכו' וא"כ אין הנדון דומה כלל לשל עיסקא בשום צד ואף דבאלמנה בדעבד בינה לבין עצמה מכרה קיים אין כאן ראיה לעיסקא וברור ונכון הוא.
ואפשר לומר ראיה לדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דלא פסקו הטעם משום חינא דבמסכת בבא מציעא דף י"ט ע"ב אמרינן מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל ופרכינן וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה זבנתה לכתובתה בטובת הנאה וכו' ומשני ש"מ איתא לשמואל דס"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול עיי"ש בתוס' וברא"ש שהאריכו בזה וכתבו דמיירי ג"כ בגרושה וקשה ליחוש דלמא מכרה לגבות כתובתה מנכסי בעלה שלא בב"ד ועכשיו כשיגיע שובר ליד הבעל יבטל המקח ויבוא הלוקח לכלל הפסד וליכא למימר דאי היתה נפרעת שלא בפניו היתה צריכה שבועה ואיך תערים לתת שובר לבעלה לשוויא נפשה עוברת על שבועה דמי לא עסקינן דיש לה נאמנות בכתובה לפוטרה משבועה נגדו ונגד באי ברשותו ונפרעת שלא בשבועה ועל כרחך צ"ל דחוששין לנאמנות דאל"כ מה פריך בגמרא דלמא זבנא לכתובתה בטובת הנאה וכו' דהא אם הבעל אומר דפרע והאשה מודה אין הלוקח גובה אפילו ליתא לדשמואל כגון דחייב מדר' נתן דאין יכול למחול כמבואר בחו"מ סימן מ"ז עיי"ש דאף במקום שחב לאחרים דאינו יכול למחול אם אין נאמנות בשטר נאמן המלוה לומר פרוע הוא עיי"ש ועל כרחך צ"ל דקושיית הגמרא הוא ליחוש דלמא יש נאמנות בכתובה וא"כ קשה כנ"ל דלמא מכרה לצורך כתובה מנכסי בעלה ועל כן צ"ל דגרושה לא תמכור אלא בבי"ד וכיון דמכרה בבי"ד אף דמוציא הבעל השובר אין הלוקח מפסיד כלום כיון דברשות בי"ד לקח כמ"ש לעיל בדברי תשובת הרא"ש ובפרט דמעשה בי"ד קלא אית ליה ואי היה לבעל שובר הוי ליה למפיק בבי"ד ולמחות המכירה ואתי שפיר.