בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק טז · הלכה כט
הוציאה שני גיטין וכו' הוציאה שתי כתובות וגט אחד אינה גובה אלא כתובה אחת וכו' ואם היה באחת מהן תוספות על חברתה גובה באיזה מהן שתרצה וכו'. אבל הטור בסימן ק' חולק על זה וכתב דאם אחת מן האירוסין ואחת מן הנשואין אינה גובה אלא אותו שמן הנשואין אע"פ שהוסיף מן הנשואין דקי"ל במסכת כתובות דף מ"ד ע"א אחד זה ואחד זה מן הנשואין ורבינו השמיט הך חילוק וכתב דלעולם אם רוצה גובה מזמן הראשון ואע"פ דפסק בפרק י' דמן האירוסין אינה גובה אלא מבני חורין מ"מ איכא נפק"מ לענין בני חורין בקדימת הזמן דלפי דעת המ"מ ברמב"ם מלוה על פה מוקדם קודם למלוה על פה מאוחר בענין גביית בני חורין וא"כ צריך טעם לשיטתו וצ"ל דס"ל דהא דאמרינן בגמרא דף מ"ג מגבי מאימת גביא אין השאלה אי תרצה לגבות מזמן הראשון בזאת הכתובה כמו שארי בע"ח דאי יש בשנית תוספות רוצה גובה מזמן הראשון רוצה גובה מזמן שני רק השאלה מאיזה זמן מתחיל השעבוד לגבות מן משעבדי ובזה פליגי דחד אמר מנה ומאתים מן האירוסין לגבות ממשעבדי ואסיקנא והילכתא זה וזה מן הנשואין לגבות ממשעבדי אבל ודאי לענין בני חורין הברירה בידה כמו שאר בע"ח ולשיטת הרמב"ם לא קשה קושיית התוס' בכתובות דף מ"ד בד"ה הלכתא דהקשו דקשיא הלכתא אהלכתא והוצרכו לדחוק ולחלק בין כתובה לשאר בע"ח ולדעת הרמב"ם ניחא. אך לפי זה יש כאן קצת קושיא על השו"ע דפסק בסימן כ"ה כרמב"ם דמן האירוסין אינה גובה ממשעבדי כלל ובסי' ק' מחלק בכתובה דאם אחת מן האירוסין ואחת מן הנשואין לא אמרינן רצה מזמן ראשון גובה וכו' ונמשך אחרי דברי הטור ובאמת לשיטתו אין הכרח לדעת הטור וצריך ישוב.