אור ברסלב

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק טז · הלכה י

הלכה ח

ועוד תקנו חכמים וכו' וכשתטרוף לא תטרוף אלא בשבועה וכו'. הרא"ש בפרק קמא דבבא בתרא הקשה דלמה צריכה שבועה הא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וא"כ הוי ליה תוך זמנו וחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו ותירץ דשאני אלמנה כיון דאית לה בתנאי בי"ד חיישינן לצררי אפילו בתוך זמן והריצב"א תירץ דבכתובה נמי לא חיישינן לצררי תוך זמנו אלא בשכיב מרע סמוך למיתתו אורחיה להתפיסה לצררי כדי שלא תתבזה אלמנותו בבי"ד. ובזה ניחא ומתורץ מה שהקשה ר"י פרק מי שמת דף קנ"ח אהך מתניתין דנפל הבית עליו ועל אשתו למאן דאמר נכסים בחזקת יורשי האשה היכי גבו דאף אם מת הבעל תחילה לא היתה גובה בלא שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ולהאי שנויא ניחא דכיון דנפל הבית עליו ולא מת מתוך ישוב הדעת לא חיישינן שמא התפיס צררי כשהיה בריא לכך אינה צריכה שבועה עכ"ל עיי"ש.
וצריך ביאור דמדוע לתירוץ הראשון לא מתורץ קושיית הר"י מהך דנפל הבית וכו' דלכאורה לתירוץ הראשון אין מקום כלל לקושיית הר"י דעד כאן חיישינן לצררי למנה ומאתים דנוטלת בתנאי בי"ד אבל נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג ותוספות דכתב לה מדידיה בלי תנאי בי"ד ליכא למיחש לצררי דהוי כחוב דעלמא ואין מתפיס צררי בתוך הזמן והתם בנפל הבית וכו' כל המחלוקת הוא בנכסי צאן ברזל אבל במנה ומאתים כו"ע מודה דיורשי הבעל נוטלין אותו. וצ"ל דודאי אף לתירוץ הראשון לאו דוקא במנה ומאתיים שהוא מתנאי בי"ד דהא תוספות כתובה דלאו מתנאי בי"ד הוא רק מוסיף לה מרצונו הטוב ומ"מ מסקינן בריש פרק אע"פ דלענין שבועה דאשה תוספות כתובה ככתובה דצריכה שבועה ועיי"ש ברש"י ותוס' וכן בפרק הכותב דף פ"ז ע"א תנן במתניתין הפוגמת כתובה כיצד היתה כתובתה אלף זוז וכו' והיינו על כרחך תוספות ואעפ"כ תנן דלא תפרע אלא בשבועה ואח"כ תנן במתניתין מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה וא"כ ודאי דגם בזה אתוספות אינה נפרעת מיתומים אלא בשבועה ואף דהיה בתוך זמן וזהו ודאי דאין לחלק במתניתין ולומר דמנכסי יתומים מיירי בעיקר כתובה דהא כייל להו בכללא דפוגמת ופוחתת ועד אחד מעיד שפרוע ומסתמא חד דינא אית להו ועל כרחך צ"ל דכיון דמתפיס צררי לעיקר כתובה שהוא מתנאי בי"ד אף אתוספות ונכסי צאן ברזל מתפיס צררי דכיון דנחית להתפיס צררי מתפיס על הכל ולכך תוספות כתובה ככתובה לענין שבועה. ועיין בהרא"ש ריש פרק אע"פ מה שכתב בשם הרמ"ה משמע להדיא כמ"ש דלאו דוקא על עיקר כתובה מתפיס וא"כ צדקו דברי הרא"ש דלתירוץ זה קשה הך דנפל הבית וכו' דהא אין אדם מוריש וכו' דאף לענין נכסי צאן ברזל אמרינן דמתפיס לה צררי הואיל ומתפיס אעיקר כתובה וזה ברור.
וזהו דלא כהרב בית שמואל דכתב בסימן צ"ו ס"ק א' דלהך תירוץ דחוששין לצררי הואיל והוא מתנאי בית דין א"כ בנכסי צאן ברזל ונכסי מלוג גובה שלא בשבועה ולדבריו הוא הדין בתוספות שמוסיף לה מדיליה דמאי שנא דהא גם בזה ליכא תקנת חכמינו ז"ל וזהו דלא כדברי הגמרא ריש פרק אע"פ תוספות כתובה ככתובה לענין שבועה וברור הוא כמ"ש לעיל בדברי הרא"ש דאף לתירוץ זה תוספות כתובה ונכסי צאן ברזל ונכסי מלוג בכלל כתובה הן לענין שבועה וזהו ברור.

תוכן העניינים

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה