אור ברסלב

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק טו · הלכה יג

הלכה יב

הוא אומר הפילה בתוך עשר כדי שישהה עמה והיא אומרת לא הפלתי נאמנת שאינה מחזקת עצמה בעקרות. הנימוקי יוסף הקשה דיהי הבעל נאמן במגו דאי בעי אמר עקר אני ותירץ דהכא כיון דכבר הוליד אלא שהפילה ריע טענתו לבטולי הך חזקה גדולה דלא מחזקת נפשה בעקרה עכ"ל ותירוצו דחוק ועיין בבית שמואל סימן קנ"ד ס"ק ל' שרצה לפרש דברי נמוק"י דס"ל דהסוגיא מיירי שהוליד פעם אחת ומת הולד ואח"כ הם מחולקים כמה שנים לא הולידה משו"ה ריע טענתו וזה דחוק במובן הגמרא והרמב"ם דהא לא נזכר מזה כלום בטענותיהם לא בדברי הגמרא ולא בדברי הרמב"ם רק דהיא אומרת לא הפלתי כלל ולכן מה שנראה לתרץ בעיקר קושייתו או דחזקה זאת דלא משוית אשה נפשה לעקרה הוי חזקה אלימתא ולא אמרינן בזה מגו במקום חזקה ועיין בש"ך לחו"מ סימן פ"ב בדיני מגו אות י' שאין כל החזקות דומות זו לזו או דיש לומר דודאי אין רצון הבעל לבטל מפו"ר לגמרי רק דעתו להמתין עד זמן מה אולי תלד עוד ולכך אמר דהפילה בזמן למען יוכל להמתין עוד י' שנים מזמן ההוא ואם לא תלד אז יגרשנה ולפי זה אין רצונו לטעון טענת עקר דא"כ לעולם לא יוכל לגרשה דהא טוען עקר הוא וזה אין רצונו לבטל לעולם מפו"ר ועוד דלפי מ"ש הרשב"א ביבמות דמיירי דהקול כדבריה א"כ לא מהני מגו דלא אמרינן מגו לאכחושי קלא.

ובכל זה משביעה היסת וכו'. עיין טעם שבועה זו במ"מ. והכ"מ כתב הרי זה דומה למוציא שטר על חבירו והלה טוען קבעת לי זמן דנשבע ונוטל והוא הדין כאן עיי"ש ואם באנו למדה זו הרי זו שבועת המשנה דהטוען טענה על השטר ובעל השטר נוטל בשבועה הוא שבועת המשנה כטוען השבע לי וכאשר האריך הש"ך בחו"מ בכל דוכתי דאין היסת גבי נוטל וא"כ למה כתב הרמב"ם היסת. ולכן נראה דאין השטר עומד לטענה זו והוי כטוען טענת אמנה דאינו נאמן נגד השטר רק דאחר שפרע הא יש לו עליה טענת ממון דכתובתה מאתים ואם הוא מקיים אותה אין לה רק כפי טובת הנאה שאם תמות שיורש הוא ואם תתאלמן או תתגרש תגבה כתובתה וא"כ הכתובה כל זמן שהיא תחתיו אינה שוה רק חמשים והוא נתן לה ע"י גט כל כתובתה וא"כ בזה העודף על טובת הנאה יש לו תביעת ממון בברי וכאותו שאמרו במסכתא מכות דף ג' ע"א מעידין אנו באיש פלוני וכו' והלא בין היום ומחר סופו ליתן לה כתובה וכו' דשמין כמה כתובה שוה בטובת הנאה והמותר מחויבים העדים זוממין לשלם מכיסם דהרי הוא ממון גמור וא"כ אף כאן הבעל תובע ממון גמור והיא מכחשת ותשבע היסת כשאר תביעה ואין זה דומה להטוען נתת לי זמן כמ"ש הכ"מ דהתם מחויב לשלם עכ"פ כשהגיע הזמן וא"כ אם כבר הקדים ופרע קודם הזמן אין לו תביעה על הנתבע משא"כ בכתובה דאפשר להיות דלא יגיע כלל לכלל פרעון וא"כ אומדין בטובת הנאה והשאר שמשלם יותר הרי הוא ממון גמור ויכול להשביעה כשאר תביעת ממון וזה נכון ופשוט.

הוא אומר הפילה שנים והיא אומרת הפלתי שלושה נאמנת. בנימוקי יוסף סוף פרק הבא על יבמתו משמע דדוקא שאינה תובעת גירושין אבל כשתובעת גירושין יש לחוש דעיניה נתנה באחר ומסתבר דבריו דכיון דהוא בתוך עשר שנים וא"כ כל אשה אשר תתן עיניה באחר תערים לומר דהפילה שלשה פעמים דהאשה האומרת טמאה אני לך ברצון חוששין שמא עיניה נתנה באחר ולא אמרינן דנאמנת דלא תחזיק עצמה ברשעה ושית זונה נצורת לב וא"כ דוחק לומר דבשביל דלא תחזיק עצמה מפלת נפלים לא תתן עיניה באחר דיותר מסתבר דנח לה להחזיק עצמה בחזקת מפלת משתחזיק עצמה לזונה וסוטה שזינתה ברצון ובפרט דהא דהוחזקה למפלת נפלים אין לה ריעותא בחזקה דהא מותרת להנשא לאחר ואמרינן דהמניעה והסיבה הוא מבעל משא"כ בזינתה תחתיו דהכל תלוי בה בכל אופן וזהו נראה דעת רש"י דכתב ביבמות דף ס"ה ע"ב על הא דאמרינן הוא אומר הפילת תרי והיא אומרת תלת דמהימנת וכתב רש"י ולא שהיא תובעת גירושין אלא עלינו לכופו וכו' הרי דלשונו ברור מילולו דדוקא שאינה תובעת גירושין אבל בתובעת גירושין לא מהימנת ונכון הוא בסברא כמ"ש וכן יש להורות ועיין בחידושי רשב"א ליבמות.

תוכן העניינים

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה