בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק טו · הלכה ז
לא ישא אדם וכו' ואם אומר איני בועלה והריני שוכן עמה בפני עדים כדי שלא אתיחד עמה וכו' אין שומעין לו. דברים אלו הם בגמרא סוף פרק המדיר דף ע"ז ע"ב ולא הבנתי וכי היא אסורה לו בבעילה עד שכופין אותו להוציא הא כל הכפיה הוא בשביל קיום פו"ר וא"כ מה יהיה בזה תועלת שיהיה אצלה ולא יבעלנה אדרבה בזה אי אפשר כלל להוליד משא"כ בהיותו אצלה בביאה אפשר להוליד במציאות רחוק עכ"פ ובגמרא לא נאמרו דברים הללו לרבותא כי אם דלכך לא נשנה הך דנשא אשה ושהה עמה עשר שנים עם הנך דכופין להוציא משום דיש הבדל ביניהם דהך אי אפשר לטעון אתיחד עמה בעדים דמה מועיל סוף סוף מבטל מפו"ר משא"כ באינך יכול לטעון כן אבל רבינו דכתבו בתורת רבותא לא הבנתי.
ולכן היה נראה לענ"ד דס"ל לרבינו הרמב"ם דאין כופין את הפנוי לקיים מצות פו"ר כמו שכתב בהלכה ב' דמחויב לקיים פו"ר מבן כ' ומעלה ולא כתב דהבי"ד כופין אותו לכך אלא דס"ל דאין כופין אותו דודאי בלא"ה יקיים דאין אדם שרוי בלא אשה אמנם ביש לו אשה שאינה בת בנים בכאן כופין להוציא דכל זמן דיש לו אשה כזו אינו מהדר אחר אשה אחרת אמנם אם יוציא ויהיה פנוי ודאי דישא אשה בת בנים וא"כ הו"א באומר אתיחד עמה בפני עדים גם בזה ודאי לא יהיה שרוי בלא אשה כיון דזאת אינה נבעלת לו כלל ויקח אשה אחרת ולא יהיו הבי"ד כופין אותו קמ"ל דזה אינו דכל זמן דיש לו אשה בשום צד אינו מהדר ליקח אחרת וכופין להוציא ואח"כ יד הבי"ד מסולקת דמסתמא יקח אשה הראויה לבנים ולא יהיה שרוי בלא אשה אמנם השו"ע דכתב בסימן א' סעיף ג' דב"ד כופין אפילו לפנוי לקיים פו"ר ואעפ"כ בסימן קנ"ד סעיף י' העתיק דברי הרמב"ם הנ"ל ולא הבנתי מה רבותא אשמעינן בזה כיון דכופין מהיכא תיתי דיאמר אתיחד עמה בפני עדים דמה הועילו בתקנתם ויש ליישב (ב).
(ב) אמר המגיה היישוב לזה הוא פשוט שיש לומר לאידך גיסא דבשהה עשר שנים אם יכול לשמש עמה לא יתן דעתו ליקח אחרת וכן בפנוי כיון דעד עתה אין יצרו תקפו לישא אשה יכול להיות דכל ימיו לא ישא אשה על כן הבי"ד כופין להם משא"כ בנשא אשה כבר ונהג עמה בתשמיש ומעתה יתיחד עמה בלא תשמיש הו"א דודאי לא יהיה יכול לסבול זאת ומעצמו יקח אשה אחרת ולא יהיו הבית דין כופין אותו קא משמע לן רבותא דכופין ופשוט הוא.
נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה הרי זה יוציא ויתן כתובה. בשו"ע סימן קנ"ד סעיף י' העתיק המחבר הך דינא והקשה הבית שמואל ס"ק כ"ב דהאיך סתם דיוציא ויתן כתובה הא בסעיף ו' פסק כהרמב"ם ולהרמב"ם כל שהיא אינה טוענת ברי דממנו המניעה אין לה כתובה ולא ידעתי דלדבריו גם דברי הרמב"ם קשין אהדדי דהא הך לישנא יוציא ויתן כתובה הוא ג"כ ברמב"ם בהלכה זו והשו"ע תפס לישנא דהרמב"ם ובאמת בגוף הדין ברמב"ם במה דפסק בהלכה ח' והלכה ט' נראה דהרב בעל לח"מ והב"ש תופסין המובן כפשוטה דכל זמן שהיא אינה טוענת שאינו יורה כחץ אף דמספקא ליה לבעל אי המניעה ממנו או ממנה הרי הוא בחזקת ממנה והפסידה כתובתה דהממע"ה. והא דאמרינן בברייתא נשא אשה ושהה עמה י' שנים יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה ועל כרחך מיירי בטוענת שאינו יורה כחץ דאל"ה אין לה כתובה וא"כ איך יכול להבנות מאחרת פירש הלח"מ שמא שקורי משקרת והא דלא אוליד שמא לא זכה להבנות ממנה ולכך יוציא ויקח אחרת.
והבית שמואל סימן קנ"ד ס"ק י"א פירש דבשביל שלא זכה להבנות ממנה קרה לו חולשא שאינו יורה כחץ ולאחר שיגרשנה ויקח אחרת יתרפא ולפירוש שניהם קושיית הגמרא דף ס"ד ע"ב ביבמות הוא דחוק מאוד דפריך ודלמא איהי דלא זכיא והיינו כפירוש רש"י דתצא בלא כתובה ולדברי הלח"מ מה קושיא הא היא טוענת ברי שאינו יורה כחץ ובזו אמרינן דהיא נאמנת לענין ממון הואיל דהוא לא קים ליה והיא קים לה כמבואר בגמרא להדיא וגם לדברי ב"ש דחוק דאי עוונתיה הטו אלה שלא תלד ודאי שהיא קרה לה חולשא ולא לו שלא היה יורה כחץ אם היה מסיבתה וממיעוט זכותה ועל כרחך זכותו גרם שקרה לו חולשא ואין מקום לקושיית הגמרא. וביותר קשיא לי במה דאמרינן דאם הוחזקה לנפלים דיוציא ויתן כתובה וכן פסק הרמב"ם בהלכה י"ב דזה על כרחך דלא טוענת דאינו יורה כחץ דהא נתעברה הימנו וא"כ למה תטול כתובה דהא יש כאן שמא ושמא אם החולשא שלא תוכל להוליד ולד של קיימא ממנו או ממנה ולדעתם ס"ל לרמב"ם בספק כה"ג דתצא שלא בכתובה.
ולכך היותר נראה בדעת הרמב"ם ז"ל או כפי מה שנראה מדברי המ"מ דכתב דדעת רבינו הרמב"ם כדעת הרי"ף והרשב"א ז"ל ובדברי הרי"ף כפי מה שכתב הרא"ש וביותר בדברי הרשב"א מבואר דהוא אומר מינה וכו' היינו דהוא טוען ברי שהיא אינה ראויה להוליד ולכך אם היא אינה טוענת כנגדו ברי שאינו יורה כחץ אין לה כתובה כיון דהוא טוען ברי ואם היא טוענת ג"כ ברי שאינו יורה כחץ יש לה כתובה עיי"ש ברא"ש ורשב"א והמ"מ כתב דדעת הרמב"ם עולה כאחד עם דעת הרשב"א הרי מבואר דס"ל כמ"ש דפירושו דטוען ברי וצ"ל לדעת המ"מ דמה שכתב הרמב"ם בהלכה ח' חזקת חולי ממנה היינו שטוען ברי שהמניעה ממנה וא"כ צ"ל דכל מה שכתב בהלכה ט' הוא פירושי קא מפרש למה שכתב מקודם בהלכה ח' דסתם והדר מפרש כאלו אומר כיצד אמרינן לעיל דחזקת חולי ממנה אם יורה כחץ ואין לה כתובה ופירוש אם הוא אומר ברי וגם היא טוענת ברי שאינו יורה כחץ אז יש לה כתובה דנאמנת אבל אם היא אינה יודעת והוא טוען ברי שהמניעה ממנה בזו אמרינן לעיל בהלכה ח' דתצא שלא בכתובה וכו' וזהו מה שנראה לי בדעת המ"מ לדעת הרמב"ם אבל בטוענין שניהם ספק יש לה כתובה.
ועוד היה נראה לענ"ד לומר דודאי להרמב"ם הא דשהה עשר שנים ולא ילדה בשביל זאת אין האשה בחזקת שלא תלד כי אנו מתירין אח"כ שתנשא לאיש אחר והרבה נשים דמולידין לאחר עשר שנים רק שאנו כופין אותו שלא ישהה בהעדר קיום מצות פו"ר ועד מתי ימתין ולכך חששו לומר דף ס"ד ע"ב בדורות אחרונים שהשנים מועטות להמתין רק ג' פקידות וכו' ולפי זה אם אנו כופין להוציא אף היא תאמר אין כאן חזקת חולשא לא לי ולא לך רק מקרה בעלמא היא ואמתין עוד ואשב תחתיך ואלד כמקרה שאר נשים ואתה הוא מגרש אותי בעל כורחי דאין אתה רוצה לאחר מצות פו"ר א"כ אין כאן מקח טעות בצדי שתוציאני בלי כתובה ואם אתה רוצה לגרשני תן לי כתובה ובפרט לדעת התוס' בפ"ק דכתובות דבספק ספיקא מוציאין ממון מיד המוחזק וא"כ יש כאן ספק ספיקא ספק אם יש כאן חולשא לאחד מהם רק מקרה בעלמא היא ותוליד אח"כ ואת"ל דיש כאן חולשא דלמא מהבעל ולכך כשהיא אינה רוצה לצאת רק הבי"ד כופין להוציאה יש לה כתובה דהיא צועקת ככרוכיא אין כאן מקח טעות כלל ומקרה בעלמא היא שנתאחרו כלי הריון וטבע הלידה להוליד משא"כ כששניהם מרוצים לצאת ושניהם רוצים שלא ישבו יחדיו כי יודעים שלא יולידו עוד ואף היא רוצה לצאת מהעדר בנים ורק הספק בכתובה אם המניעה ממנו או ממנה בזו ודאי אמרינן כיון דיוצאת בגט רק הספק בכתובה הממע"ה רק אם היא טוענת דאינו יורה כחץ כיון דלא קים ליה נאמנת אבל בלא זה מספק אין לה כתובה וזה מדויק בלישנא דהרמב"ם.
ובזה יש ליישב דברי הטור בסימן קנ"ד שהקשו עליו הדרכי משה ויתר אחרונים דהביא מקודם תשובת הרא"ש דאם שהתה עשר שנים והוא נשא אשה אחרת והוליד ממנה דמ"מ לא הפסידה הראשונה את כתובתה ואח"כ בהיא אומרת ממנו והוא אומר ממנה נשא אשה אחרת והוליד דאין לראשונה כתובה דלפי מ"ש ניחא דדברי הטור האחרונים מיירי דהיא מרוצית לגט והראיה דכתב ואם בא להוציא תוך עשר שנים בלא כתובה ואומר שהיא גורמת והיא אומרת שהוא גורם יוציא ויתן כתובה ועל כרחך מיירי דמרוצית לגט ומודית דיש כאן חולשא המונעת הלידה דאל"כ בתוך עשר שנים האיך ס"ד להוציאה בלא כתובה ולא הנחת בת לאברהם אבינו שתהא לה כתובה ועל כולם יעליל הבעל בטענה כזו אלא ודאי דמודית דיש כאן חולשא במניעת הלידה ורוצה לצאת רק הספק ממי המניעה ולכך כתב הטור דבסתמא יש לה כתובה אבל אם נשא אחרת והוליד נתברר דהחולשא ממנה משא"כ בהך דתשובת הרא"ש דהיא אינה רוצה לצאת רק הוא יוציאה בעל כרחה ולא הפסידה כתובה בשום פנים דאין כאן הוראה על חולשא רק מקרה בעלמא דאינה מולידה וברור ופשוט הוא.