בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ג · הלכה ה
והמקדש בביאה מסתמא וכו'. וכתב המגיד משנה נראה שנתכון לדעת בעל ההלכות וכו' דאם פירש ואמר בתחילת ביאה הוה מקודשת בתחילת ביאה ע"כ. והקשה הלחם משנה א"כ מנא ליה לרמב"ם מה שכתב פרק י' דהעראה גומרת לאחר קידושין והוי חופה דזה כתב הרי"ף לתרץ קושיית התוס' דביבמות ילפינן קיחה קיחה מעריות דהעראה מהני בבעל ועל זה תירץ דשם מיירי לאחר קידושין והוי כחופה ולדברי בעל ההלכות לא קשה מידי מהא דיבמות דשם מיירי שפירש דליקני בהעראה עיי"ש שתירץ בדוחק.
ונ"ל דודאי הרמב"ם ס"ל דתירוץ הרי"ף ביבמות הוא דוחק מחמת קושיית התוס' בקידושין דף י' ע"א בד"ה כל הבועל וכו' שהקשו שם על תירוץ זה דהא קיחה קיחה בקידושין כתיב ולהרמב"ם תירוץ בעל ההלכות הוא עיקר אמנם מסוגיית הגמרא במקומו יהא מוכרע דינו של הרי"ף דלאחר קידושין הוי העראה כמו חופה דהא אמרינן תחילת ביאה או סוף ביאה קונה ונפק"מ כהן גדול דקני בביאה ופירש רש"י דאי סוף ביאה קונה א"כ בהעראה נעשית בעולה ואסור לכנסה דבעולת עצמו אסורה. והקשה הרשב"א דאף אי תחילת ביאה קונה מ"מ כיון דבתר נשואין אזלינן כדאמרינן ביבמות דף נ"ט ע"א א"כ אף דהיא ארוסתו ע"י העראה מ"מ בעולת עצמו קרינן ביה ואסורה ותירץ דאתיא אליבא דמ"ד ביאה נשואין עושה ולפ"ז קשה למה ליה דנקט נפק"מ כגון דקני בביאה וא"כ עביד כהן גדול איסורא דרבנן דקידש בביאה ורב מנגיד עליה לימא הכי כגון דקידשה בכסף ובעלה לשם נשואין דזה מותר כמו שכתב הר"ן והשתא אי תחילת ביאה קונה היא מותרת לו משנעשית בעולה אשתו היא משא"כ אי סוף ביאה קונה ואז נעשית נשואה אסורה לו דבתחילת ביאה נעשית בעולת עצמו דקודם נשואין ואסורה אח"כ עליו אלא על כרחך צריך להיות דפשיטא ליה אי קדשה בכסף והדר הערה בה דודאי גומר כמו חופה ולא נעשית בעולת עצמו רק אבעיא ליה בקדשה בביאה ואתי שפיר ודברי הרמב"ם מוכרחים. אך לפי"ז קשה קושיית משנה למלך פרק י"ז מהלכות איסורי ביאה דלמה לא הביא הרמב"ם שם דין זה דכהן גדול אסור לקדש בתולה בביאה עיי"ש שהאריך.
ולולי מה שכתבתי כאן הייתי אומר דס"ל לרמב"ם כנראה מהתוס' ביבמות דף נ"ט ע"א בד"ה הא לא אשתני וכו' דבעולה אחר אירוסין לא חשובה אשתני גופא כלל וא"כ האף כל מאן דמקדש מסתמא דעתיה אסוף ביאה היינו בשאר כל אדם משא"כ בכהן גדול אי דעתו אסוף ביאה נפסלה בהעראה לו ודאי דדעתו סתמא כפירושו אתחילת ביאה וכדאמרינן בעלמא חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר לשם קידושין וכן הדין בכהן גדול דהעראה פוסלת בו ודאי גמר ובעל בתחילה לשם קידושין. אמנם לפי מ"ש דהרמב"ם ס"ל כהרשב"א דבבעולה נקרא אשתני גופא קשה שפיר דאף דדעתו אתחילת ביאה מה בכך כיון דקי"ל דביאה אירוסין עושה. ונראה לומר דהואיל דבלאו הכי אסור לקדש בביאה מדרבנן ורב מנגיד למאן דמקדש בביאה לכך השמיטוהו הרמב"ם ולא תקשי לן דמ"מ הוי ליה לרמב"ם להביאו לאשמעינן דיש בו איסור דאורייתא משום בעולת עצמו בזה יש לומר דהנה התוס' בכתובות דף ל' ע"א בד"ה איכא בינייהו בעולה וכו' נסתפקו אי בעולת עצמו בכהן גדול הוא איסור דאורייתא או רק איסור דרבנן ולהרמב"ם הוי פשיטא ליה דהוא רק איסור דרבנן וכיון דיש בלא"ה איסור דרבנן משום הכי לא הביאו.