בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק א · הלכה ד
כתב הרב המגיד וגירסת רבינו ודאי היתה קידושין בלא כתובה וכתב עליו הכ"מ ואין דבריו נכונים שהרי רבינו עצמו כתב פרק ד' מהלכות מלכים אצל המלך פילגשים בלא קידושין וכתובה וכו' אבל ההדיוט אסור בפלגש וכו' עיי"ש ונראה דודאי בלאו הכי תמה הרמב"ן מאין יצא לו להרמב"ם לחלק בין מלך להדיוט אמנם המעיין שם ברמב"ם יראה דמתורת פרשת המלך בא לו ההיתר הזה ולכך העתיק כל פרשת המלך והך דאת בנותיכם יקח לרקחות וגו' השמיט רק כתב תמורתו ושולח בכל גבולי ישראל ולוקח נשים ופלגשים הרי דס"ל דהך קרא לרקחות וגו' הוא לישנא מעליא והכוונה על פילגשים וזה פשוט ההיתר למלך לבדו ועיין במפרשים ורד"ק (ג). וזה לפי פסק הרמב"ם שפסק שם פרק ד' הלכה א' שכל האמור בפרשת המלך מלך מותר בו אבל רב דאמר במסכת סנהדרין דף כ"א ע"א מה נשים ומה פלגשים נשים בקדושין וכתובה פלגשים וכו' ליכא למגרס פלגשים בלא קדושין דהא אמרינן שם בגמרא דף כ' ע"ב דרב ס"ל כל האמור בפרשת המלך מלך אסור בו ואיך לקח דוד פלגש האסור להדיוט דמאי שנא ודברי הרב המגיד נכונים ומה שכתב הכ"מ דיש לומר דפלגשי כלב וכדומה היה ביעוד אמה עבריה נמשך אחר לשון הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ד' שכתב הדיוט אסור בפלגש אלא באמה עבריה לבד ולאחר יעוד כוונתו דזולת אמה עבריה אין הדיוט מותר בפנויה זולת מעשה קידושין רק אמה עבריה מותרת לו ביעוד לבד בלי מעשה כלל אבל מ"מ מודה הרמב"ם דהיא ארוסה גמורה שכסף ראשון משוויא ליה קידושין כמ"ש הרמב"ם בהלכות עבדים וגם לא ידעתי למה יהיה חל עליה שם פלגש מה נשתנה אמה עבריה משאר נשים.
ומ"ש הרב המגיד דגירסת הרמב"ם בגמרא דסנהדרין דפלגשים בקידושין בלא כתובה יש לדקדק הא ס"ל לרמב"ם דכתובה לאו דאורייתא רק תקנת חכמים וא"כ מה חילוק יש בקרא בין נשים לפלגשים ואפשר לומר דאף דאינו מחויב מהתורה ליתן כתובה מ"מ היו נוהגין ליתן כתובה לנשים שהיו עקרי הבית כדכתיב מוהר הבתולות והן היו נקראו נשים ולשאר נשים הטפלים שלא הרבו להן מוהר קראו פלגשים ועיין ברמב"ם פרק א' מהלכות נערה מ"ש ועיין שם בכ"מ (ד). ולפי מה שכתבתי דלדידן באמת פלגשים המה בלא קידושין וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים רק דרב לשיטתו אזיל צריכין לגרוס בגמרא פלגשים בקידושין בלא כתובה ורב אפשר דס"ל דכתובה דאורייתא כרבן שמעון בן גמליאל במשנתינו ולדידיה יש חילוק בקרא בין נשים לפלגשים לענין כתובה איברא מה שהקשה הרמב"ן מפלגשי כלב שלא היה מלך ואף אם נאמר דכלב היה מיוצאי מצרים ולקחם קודם מתן תורה מ"מ מהך דפלגש בגבעה ומגדעון קשיא.
(ג) אמר המגיה אל יקשה להקורא דברי הרב דהרי הרמב"ם מסיים שם דיש לו לעשות הפלגשים שלוקח לארמונו טבחת ואופות ורקחת שנאמר ואת בנותיכם יקח לרקחות הרי לך דהעתיק גם מקרא זה דכוונת הרב בזה הוא מדהביא הרמב"ם תחילה מיד כשהביא דלוקח מן היפים לשמשים שנאמר ואת בחוריכם הטובים יקח ועשה למלאכתו ולא הביא ג"כ מיד ואת בנותיכם וכו' רק לבסוף הביא קרא זה דעושה מפלגשיו למרקחת על כרחך הוא מפרש דקרא לא מיירי לשימוש בעלמא כמו קרא דבחוריכם רק שהוא מפרש דלישנא מעליא הוא וקרא בא להתיר לו פלגש.
(ד) אמר המגיה עיין ברמב"ן שהקשה קושיית הרב על רש"י בחומש פרשת חיי שרה דשם מפרש רש"י דפלגשים בקידושין בלא כתובה והביאו בלח"מ בהלכות מלכים פרק ד' עיי"ש בדברי הלח"מ.