נספחים · שיר
שיר
א. כל השכנות, כל החברות, כל הידידות, כל המכרות.
אפילו המורות בסמינר, כולן טועות?! מי אמר?!
ב. מכל החוגים והעדות, ליטאיות, ספרדיות וגם חסידות.
גם אשתו של הרב השכן, כולן לא בסדר? היתכן?!
ג. אז למה מטריד אותי דברי פלונית, שלבושי דומה למוכרת החילונית?!
מחשבות אלו הדירו שנתי, עד שלבסוף נרדמתי.
ד. והנה בחלומי אור עצום וגדול, שבחום ואהבה מושכני כביכול.
בעיקבות האור הלכתי, ולקצה מנהרה הגעתי.
ה. מול עיניי נגלה מחזה מדהים, מדשאות, מפלים, גן עדן, מי יאמין.
ומאחורי שיירת נשים לבושות בלבן, כשמטפחות משי קשורות לראשן.
ו. צועדות יחדיו בקול זמר ושירה, "לפגוש את האימהות הקדושות",
אחת מהן אמרה. גם אני רוצה, התחננתי, לפגוש האימהות תמיד ייחלתי.
ז. "הצטרפי אלינו ותזכי לברכתן, בואי איתנו נלך להיכלן".
עברנו גנים מרהיבים ונפלאים, מלאים בפרחים בשלל צבעים.
ח. איזה ריחות איזה תענוגים, יופי והדר התפעלו כל הנשים.
ובהיכל תור ארוך בכניסה, עד שקראו בשמי להיכנס פנימה.
ט. מול עיני נגלו ארבעת האימהות, כולן יפות, מאירות וצנועות.
לקראתן החשתי צעדים, לזכות לקרבתן כמה נעים.
י. אך הן הסתכלו עלי, שאלו לשמי, ביררו גם את שם אימי.
ביקשו את סליחתי, ופנו לדבר ביניהן, חיכיתי בסבלנות לקבלת ברכותיהן.
יא. פנו אלי לאחר התייעצות, "סליחה גברתי, אך נפלה כאן טעות,
את אינך נכדתינו לכן עזבי את היכלינו".
יב. פרצתי בבכי מר, "מה איתי לא בסדר?! הרי בעלי לא מפסיד שום סדר.
שומרת תורה ומצוות הנני, גומלת חסדים, ואף תורמת מהוני.
יג. בני בישיבות, בנותיי בסמינר, למה מצבי כה רע ומר?!
לא הועילו שום תירוצים, מההיכל גורשתי בבושת פנים.
יד. בכיתי בלי סוף והצטערתי, עד שלפתע משנתי הקצתי.
את הכל כבר הבנתי, והמסר אל תוכי הפנמתי.