בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל
סימן ו · ד
בכלל ד' הבאת טעם הרמ"י בהא דכבד מותר משום דאינו נשפך כמים והקשית דא"כ דם שנקרש ג"כ ראוי שיהי' מותר ולענ"ד י"ל דלעניין קרוש גזה"כ הוא דאסור דאי נימא דמותר א"כ כל דם הרי סופו לקרוש מעצמו אם לא ימרסו בו וכמבואר במשנה יומא נתנו לממרס כדי שלא יקרש וכמו שהבאת שם וכן מבואר ג"כ במשנה פסחים (דף ס"ב ע"א ודף ס"ד ע"א) וא"כ ראוי שכל דם יהי' מותר כיון שסופו לקרוש מעצמו אם לא יעשו פעולה היפוך זה ודמי קצת להא דאמרי' בפסחים (דף פ"ד ע"א) דגידין שסופן להקשות אין נמנין עליהן בפסח משום דחשיבי כהוקשו כבר מפאת שסופן להקשות:
עוד אציע לפני כבוד מר אחי שליט"א אשר רחש לבי בימים האלה בהא דאיתא במנחות (דף ה' ע"א) והא"ר פפא שחיטה לאו עבודה היא ופירש"י משום דכשירה בזר והתוס' פרשו משום דנוהג גם בחולין ואמרתי להסביר מדוע לא ס"ל לרש"י כטעם התוס' הנ"ל ואמרתי דרש"י לטעמי' אזיל בזה עפ"י מאי דס"ל לרש"י ז"ל בכריתות (דכ"ו ע"ב) דבמליקה ליכא איסור חב"ע ותמהו עליו מנזיר (דף כ"ט ע"א) דמפורש שם להיפוך ובשעה"מ ה' שחיטה כ' דזה תלוי בשני הלימודים בהא דחב"ע ס"פ שני דקידושין דלפי הלימוד דמה שלי בשלך אסור כו' גם במליקה איכא איסור חב"ע דנהי דמולק עוף בחוץ פטור מכרת עכ"ז אסור ואולם לפי הלימוד מוכי ירחק ממך המקום וזבחת ס"ל לרש"י דמליקה שרי' כיון דמליקה אינה זביחה עכת"ד והנה זה איזה שנים שמעתי ממך בהא דאיתא בביצה (דף י"ב ע"א) השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה וכו' דאמר לך מני ב"ש הוא דלית להו מתוך וכו' והקשו התוס' שם דדילמא ר"ע הוא דג"כ לית לי' מתוך וכמבואר ריש פסחים ואמרת דלכאורה מדוע לוקה נימא עדל"ת כמו בשריפת קדשים דפריך בש"ס שבת ופסחים שנאמר כן וקמשני ר' אשי דיו"ט עשה ול"ת וא"כ לדעת הריב"א סוף חולין דבדיעבד הלאו נדחה ונשאר רק עשה א"כ מדוע לוקה וצ"ל דלא הוי בעידנא דהלאו דיו"ט עובר מיד בשעת שחיטה והמצוה נגמרת רק אחרי הזריקה אולם באמת מוכרח מכמה דוכתי דהיכא דמעשה הלאו הוא חלק של המצוה שפיר חשוב בעידנא אפי' אם המצוה נגמרת אח"כ דאל"כ איך דחי עשה דמצורע לתגלחת נזיר וזקן הא נזיר שגילח אפי' שערה אחת לוקה וכן בתגלחת זקנו יש לאו עכ"פ בב' שערות ואילו מ"ע דמצורע נגמרת רק בגילוח כל גופו וכן איך הקשה הירושלמי הובא בתוס' פ"ק דר"ה דעשה דמצה ידחה ל"ת דחדש הא ח"ש אסור מה"ת ואילו לעניין העלה יש דיעות הסוברות דח"ש אינו קיום של כלום לגבי עשה ועל כרחך דכון דהשערות והח"ש דחדש הרי הוא עצמו חלק המצוה ע"כ שפיר דוחה וא"כ גם כאן שהשחיטה עצמה היא חלק המצוה שפיר חשוב בעידנא ואולם התינח אי שחיטה עבודה היא משא"כ אי שחיטה לאו עבודה היא והעבודה רק מקבלה ואילך י"ל דשחיטה אפי' חלק לא חשוב דעיקר המצוה בקדשים הוא רק העבודה וחשובה השחיטה רק הכשר ולא הוי בעידנא והנה הא דשחיטה לאו עבודה היא לדעת התוס' דהטעם הואיל ונוהג בחולין נראה דד"ז תלוי בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא בחולין (דף י"ז ע"א) אי אישתרי בשר נחירה במדבר דלר"ע דס"ל התם דבשר נחיר' הי' מותר במדבר א"כ במדבר לא הית' שחיטה נוהגת בחולין רק בקדשים לבד ושפיר הי' שחיטה עבודה אז וא"כ שוב גם כשניתוספה שחיטה בחולין בבואם לארץ מ"מ וודאי דלא נשתנו עי"ז ענייני הקדשים דכיון דכשניתנה מצות שחיטת הקדשים במדבר בתורת עבודה נתנה וודאי דהיא תמיד בתורת עבודה וא"כ לר"ע שחיטה עבודה היא ולר' ישמעאל דס"ל דגם במדבר הי' אסור בשר נחיר' שחיטה לאו עבודה היא וא"כ עכ"פ בהך דביצה שפיר לא הי' יכול הש"ס לומר דהמני ר"ע הוא דכיון דלר"ע שחיטה עבודה היא א"כ שוב הוי בעידנא והדרא קושי' לדוכתה דמדוע לוקה נימא עדל"ת וכנ"ל ע"כ תוכן דבריך אשר שמעתי ממך זה כמה שנים והנה לקחתי מזה רק ההצעה לבד דהא דשחיטה לאו עבודה היא לטעם התוס' משום דנוהג בחולין זה תלוי בהך פלוגתא אי אישתרי בשר נחיר' במדבר או לא ואולם לדעת רש"י דהטעם משום דכשיר' בזר א"כ אין לו עניין להך פלוגתא כלל והנה רש"י בחולין שם (דף י"ז ע"א) פי' דלמ"ד דבמדבר הי' אסור בשר נחיר' מצריך קרא דוכי ירחק ממך המקום וזבחת לאיסור חב"ע יעויש"ה וא"כ ממילא דלמ"ד דהי' מותר בשר נחיר' במדבר דצריך קרא דוכי ירחק ממך המקום וזבחת לגוף הזביחה עצמה שיהי' בשר נצרך זביחה בבואם לארץ א"כ לא נשאר לו לימוד ממקרא זה על חב"ע וכדמוכח להדיא מרש"י שם עש"ה וא"כ על כרחך דיליף איסור חב"ע מלימוד האחר דמה שלי בשלך אסור וכו' והנה בגמ' גיטין (דף כ"ח ע"ב) פריך אהא דתנן השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים ופריך דהא בעי סמיכה ומשני התם ר' פפא דאיירי בחטאת העוף ופריך תו התם דל"ל למיתני במתני' תלתא בבי דשולח גט ממדה"י ושולח חטאתו ואשה שהלך בעלה כו' ומשני דבחטאת סד"א מספיקא לא ליטול חולין לעזרה, קמ"ל וא"כ לר' פפא דמוקי מתני' בחטאת העוף א"כ מוכרח דשייך לדידי' גם במליקה איסור חב"ע וא"כ לרש"י כריתות הנ"ל דס"ל להיפוך על כרחך לומר כתי' השעה"מ הנ"ל דר' פפא יליף איסור חב"ע מלימוד דמה שלי בשלך כו' וע"כ שפיר אוסר גם במליקה משא"כ רש"י ז"ל קאי לפי הלימוד דמוזבחת ע"כ מתיר במליקה וכנ"ל וא"כ כיון דר' פפא יליף חב"ע מילפותא דמה שלי בשלך כו' א"כ הא מיותר לדידי' קרא דוזבחת וצ"ל דס"ל דנחיר' היתה מותרת במדבר ואיצטריך קרא להצריך גוף הזביחה כשיבואו לארץ וכנ"ל וא"כ כיון דנחירה הית' מותרת במדבר שוב הרי אין לומר הטעם בהא דשחיטה לאו עבודה היא דהוא משום דנוהג גם בחולין כיון שבמדבר הא לא הי' נוהג בחולין וכנ"ל וע"כ כיון דר' פפא הוא הוא האומר במנחות שם דשחיטה לאו עבודה היא ע"כ רש"י לטעמי' הוכרח לפרש דסברתו משום דכשיר' בזר ולא משום דנוהג גם בחולין:
א"ד אחיך המחוי קידה יצחק ענגיל:
וזאת אשר השבתי לו.
מכתבך הגיעני כו' ואשר שאלת באות א' דאכתי הרי עברו הכהנים אהכנסת חב"ע שהרי הוכרחו להכניס החולין תחלה לקודש ומשם ללשכות הנ"ל. לכאורה יפה שאלת ואולם יש לי להעמיד דברינו על תלם בעזה"י בכמה אנפי ואלה הם: