בן אריה על משנה תורה, הלכות תרומות· הרב זאב בן אריה
פרק ז
הלכה א
כ"מ: ומשמע מיתה הוא דליכא כו'. נ"ב כ"ה בהדי' בתוספתא [פ"ו מ"ה] דתרומות ובירושלמי ביכורים פ"ב וטמא כהן שאכל את הטמא בלא תעשה ע"ש וכמו שציינתי לעיל פ"ו ה"ו [ובה' סנהדרין פי"ט ה"ב]:
הלכה ב
בכ"מ: וכתב סמ"ג אין הטמאים כו'. בסמ"ג לאוין רנ"ז. ומ"ש בסוף הדיבור, וזה העת שליש שעה אחר שקיעת החמה עכ"ל. כוונתו אחר שקיעה השניה שהסמ"ג לשיטתו בעשין ל"ב **) :
הלכה כ
כ"מ: מנין לנו בנשואה כו'. נ"ב ע' ירושלמי פי"א דכתובות ה"ז ובק"ע שם ד"ה היא אוכלת: