אור ברסלב
בן איש חי דרשות

בן איש חי· רבי יוסף חיים מבגדאד

דרשות

הקדמה

בראשית

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ נ"ל בס"ד מצוה ראשונה שבתורה היא מצות פו"ר וארז"ל על מצוה זו קיום השמים והארץ כי במצוה יהיו תיקון הנשמות כולם שהם יסוד השמים והארץ וידוע בית בריש תיבה משמשת במקום בעבור וז"ש בראשית בעבור מצות הראשית שהיא פו"ר ברא אלהים וכו' ונראה לפרש בס"ד לכך מצוה האחרית שבתורה היא מצוה כתיבת ספר תורה כל אדם לעצמו וכתבה אחרית לומר שנוהג בה דין מצוה הראשית שיעשה האדם פו"ר בתורה שמוליד נשמות ע"י עסק התורה וכמ"ש בס"ד על מאמר בן עזאי בעת שהוכיחו אותו על אשר לא עסק בפו"ר שלא נשא אשה א"ל מה אעשה נפשי חשקה בתורה ואין אני בטל מפו"ר אלא עושה אני ע"י עסק התורה ובזה יובן מגיד מראשית אחרית ר"ל מן מצוה הראשית מגיד על האחרית איך יעשה ובזה יובן בס"ד הן גאלתי אתכם אחרית כראשית ר"ל תהיה הגאולה ע"י שתעשו האחרית שהיא של ס"ת כראשית מצות פו"ר ובאופן אחר פרשתי בס"ד אומרו מגיד מראשית אחרית דידוע מ"ש הפוסקים ז"ל אם שני שותפים יוצאים י"ח מ"ע לכתוב ס"ת באחד או"ד בעינן ס"ת שלם לכל או"א וי"א דמהני וי"א דלא מהני ולסברת האומרים דלא מהני ס"ת אחד לשנים יבא הטעם לנכון דלהכי כתב מצות פו"ר של איש ואשתו ראשונה ומצות כתיבת ס"ת באחרונה לומר צריכה להיות האחרונה כראשונה וכמ"ש סוף דינא כתחילת דינא כמו דאתתא לבי תרי לא חזיא כן מצות ס"ת אחת לבי תרי לא חזיא ובזה מובן הרמז שפיר מגיד מראשית אחרית ר"ל מן מצוה הראשית מגיד לנו דין האחרית:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד מדרגות המספר המפורשים באותיות אלפא ביתא הם שלשה מדרגות שהם אחדים עשרות מאות אבל האלפים לא נתפרשו אלא רק רמז יש למספר האלף באות הראשון שהוא אות אל"ף ואם תקח שני אותיות הראשים שבשלשה מדרגות המספר הנז' שהם א"ב באחדים וי"כ בעשרות וק"ר במאות תמצא שעולה מספרם של"ג כנגד שלשה אותיות אל"ף דשם אהי"ה במלואו כזה אל"ף ה"א יו"ד ה"א שעולה מספרם במילואם של"ג ובזה יהיה זיכוך בעל תשובה לנפשו ולגופו בסוד הכתוב אם יהיו חטאכם כשנים כשל"ג ילבינו כנודע בספרי הקבלה וידוע שהנשמה נקראת שמים והגוף ארץ כמ"ש רז"ל בגמרא יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף וז"ש בראשית ר"ל ב' ראשית דהיינו בהארת השל"ג הרמוז בשני אותיות שהם ראשית בכל השלש מדרגות של המספר ברא לשון בהירות וזיכוך את השמים זו הנשמה ואת הארץ זה הגוף גם עד"ז יתפרש בתורה שנקראת ראשית דכתיב בה ה' קנני ראשית דרכו ברא לשון בהירות את השמים הנשמה ואת הארץ הגוף כי התורה נותנת חיים לעושיה ומזככת הנשמה והגוף:

ורוח אלהים מרחפת על פני המים נ"ל בס"ד מצינו שכל הנבראים יצאו מחלק הדומם דכתיב תוצא הארץ ולא עוד אלא שהאדם מובחר הנבראים שהוא קדוש אלהים ג"כ נברא גופו מן הדומם דכתיב ויברא אלהים את האדם עפר מן האדמה ובמה זכה הדומם להוציא בריות טובות אך כל זה הוא בכח רוח אלהים שהיה מרחף עליו לכך נתקדש ונעשה בו כח לכל זאת והנה אותיות מים במילואם מ"ם יו"ד מ"ם המילוי שלהם שהוא הפנימיות של אותיות הפשוט המה אותיות דומ"ם ממש ולז"א ורוח אלהים מרחפת על פני המים הוא הדומם שרמוז בפנימיות אותיות מי"ם:

וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך נ"ל בס"ד ידוע שהקליפות נקראו אלילים וכשהקליפה מלבשת האור יהיה חשך ולכן אם תסיר מספר אלילים מן חשך ישאר אור נמצא אם יהיה אלילים דבק באור הוא מספר חשך וז"ש וירא אלהים את האור כי טוב שביררו ועשאו טוב מבורר מפני שהבדיל אלהים בין האור ובין החשך ר"ל הבדיל הקליפות שהם אלילים שרמוזים במספר ההפרש שיש בין מספר אור למספר חשך כי ההפרש הוא קכ"א כמנין אלילים והנה בזה החשך שנשאר מוכרח שנשאר בו עתה חלק אור וזה יתברר לעתיד ואז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שלא ישאר חשך וקליפה כלל ובזה יובן זרח בחשך אור לישרים ר"ל מן החשך עצמו זרח אור שהיה גנוז בו לישרים אלו ישראל ובזה יובן המדרש בפרשה זו בשר ודם מדליק נר מתוך נר דלוק שמא יכול להדליק נר מתוך חשך והקב"ה מתוך חשך מוציא אורה שנא' וחשך על פני תהום וכתיב בתריה ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ע"כ והוא מבואר היטב על פי האמור:

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים נ"ל בס"ד ידוע דהתורה נקראת מים גם ידוע מלימוד חלק האור נברא אור בחינת שמים ומלימוד חלק הפשט הנגלה נברא אור בחינת ארץ וידוע כי ד' חלקי התורה שהם פרד"ס הם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה וחלק הסוד הוא כנגד אות יו"ד דשמא קדישא גם ידוע כי לימוד הסוד צריך להעלימו ועליו נאמר חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר אבל חלק הפשט הנגלה עליו נאמר חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה וז"ש יהי רקיע ר"ל נברא בחינת רקיע שהוא אור הנקרא שמים בתוך המים ר"ל ע"י חלק הסוד שהוא אות יו"ד דשמא קדישא שהיא עומדת בתוך תיבת מים אך אין ראוי להשוות לימוד זה עם לימוד הפשט של התורה אלא ויהי מבדיל בין מים למים ר"ל בין מים של חלק הסוד ובין מים של חלק הפשט כי שניהם נקראים בשם מים לכך נקוד מים ראשונה בקמץ ומים שניה בפתח לומר בזה תפתח פיך ברחובות לכל אדם ובזה תקמץ כי אין מלמדין הסוד אלא לצנועין:

יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה נ"ל בס"ד תחת אותיות שמים יש תנ"ך כי המ"ם האחרונה כפולה ותנ"ך היא התורה שבכתב כולה וז"ש יקוו המים השפע של בני חיי ומזוני הנקרא מים שהוא משולש מתחת השמים בזכות לימוד תנ"ך אל מקום אחד אלו ישראל שהם נפשותם מעולם האחדות ולכך גוי אחד אפילו כשהם בארץ ותראה היבשה י"ב שה דכתב מהרי"א בשם זוה"ק שהחסד נקרא שה ובי"ב פרצופי האצילות יש בכל אחד חסד הרי י"ב פעמים חסד וזהו יבשה י"ב שה שיתראו י"ב פעמים חסד ויתגלה על ישראל ויהי כן:

ויכל אלהים מלאכתו אשר עשה ארז"ל מה היה העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בס"ד בסה"ק אדרת אליהו בהפטרת ואתחנן בפסוק נחמו נחמו עמי הקדמה מהרב שעה"מ ז"ל כשיגברו העונות מתחבר אותיות ח"ר מן רחום עם אותיות ו"ן דחנון ונעשה חרון ונשארו נ"ח מחנון ומ"ו מרחום לבדם ולזה אמר נחמו נחמו עמי תתנחמו באותיות נ"ח ומ"ו שיחזרו להתחבר במקומם ויושלם רחום חנון ויתבטל החרו"ן ובזה פרשתי שם כמה פסוקים ע"ש גם עוד כתב הרב שעה"מ ז"ל ע"פ הוי גוי חוטא דבעוה"ר מפרידים אות ה"א אחרונה בהשם ונשאר הו"י ולכן נקראת תשובה תשוב ה"ה ע"ש נמצא התיקון הוא צריך שתחברו אותיו"ת מ"ו ואותיות נ"ח במקומם ולא יתפרדו ממקום שלהם ואז לא יהיה חרו"ן בעולם וכן צריך שתתחבר אות ה"א אחרונה בשם ולא יהיו אותיות הו"י לבדם וצירוף כל אותיות אלו הוא מנוח"ה וידוע בשבת יתפרדו כל פועלי און ויסתלק החרון מן העולם וגם יהיה חיבור אותיות שם הוי"ה בשלימות האחרונה שהיא סוד השבת כידוע ולכן אמר רבינו האר"י ז"ל בפיוט השבת צווחין אף עקתין בטלין ושביתין ברם אנפין חדתין ורוחין עם נפשין ולז"א מה היה העולם חסר מנוחה כי החסרון מגיע באותיות מנוחה כאמור ע"י החרון באה שבת באה מנוחה שנשלמו אותיות הנז' ונתחברו במקומן ולכן אמר רבינו ז"ל צווחין אף עקתין בטלין ושביתין כי המנוחה שמספרה ק"ט תבטל הצוח"ה שהיא ג"כ מספר ק"ט ואז במקום צוחה יעשו נגון בפיוטים דנגון הוא מספר ק"ט:

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים נ"ל בס"ד דארז"ל דהקב"ה עשה שלשה מחיצות לעולם במערב ודרום ומזרח והניח צד פתוח שאם יאמר אחר אני בראתי שמים וארץ יאמרו אם כך קום ותשלים הבריאה לעשות מחיצה רביעית ונמצא העולם עתה כמו אות ב' שיש לה ג' מחיצות וצד הצפון פתוח וז"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם חלק התיבה וקרי בה ב' הבראם ר"ל דוגמת ב' הבראם או הכונה כצורת ב' וכאות ה' בראם כמ"ש ביה צור עולמים ולמה עשה כך שלא בריאתם בצד הצפון כדי שהכל יהיו מודים באותו היום אשר עשות ה' אלהים ארץ ולא יבא אחר לומר אני עשיתים כי יאמרו א"כ קום השלם הבריאה או נ"ל בס"ד ידוע העולם נבנה וקיים על מצות עשה שהם חסדים דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה והם רמ"ח כמנין אברהם אך צריכין להיות כפולים רמ"ח במעשה רמ"ח במחשבה כמ"ש רבני אשכנז ז"ל ובזה פרשתי בס"ד הפ' באיוב ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה ולכן ראה זכריה הע"ה את התורה מגילה עפה נמצא ב"פ רמ"ח שהם אברהם אברהם בהם נבנה העולם ומתקיים וז"ש בהבראם חלק התיבה וקרי בה ב' אברהם דהיינו שני אברהם בכפל:

לא טוב היות האדם אעשה לו עזר כנגדו נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב מת"ל בשם רבינו בחיי ז"ל דחמשה אצבעות כל אחד מהם נברא לתועלת אחד כנגד חמשה חושים והגודל שהוא בהן בלשון תורה נברא לשימוש חוש הטעם שבפה ע"ש ובזה פרשתי בס"ד טעם נכון לשם אדם כי תחלת חטאו של אדם הוא באכילה שבפה ולכן ארז"ל היצה"ר מתגרה יותר ע"י אכילה ושתיה ולכך סעודה שהנאתך מרובה ממנה משוך ידך ממנה ואחר אותיות אדם יש בהן שהוא אצבע הנברא לצורך אכילה שבפה לרמוז שהאדם יתן דעתו תמיד לשמור עצמו באכילה אשר לה מתייחס הבהן שהוא אחר אותיות אדם שישים עיניו ולבו שם ובזה יובן בס"ד הכתוב למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני פירוש עון הנעשה באכילה שבפה הנרמז בעקבות שמי הוא יסובני לכל זה כי כל הרעות נסתבבו מעון אכילת עץ הדעת ובזה יובן בס"ד מ"ש השי"ת לנחש הוא ישופך ראש ואתה תשופינו עקב פירוש למעלה מן אותיות נחש יש זמר ואין דבר מכניע הנחש כמו הזמירות ולכן בתהלים אומרים לזמר עריצים כי הזמר הקדוש מזמר עריצים וזה הזמר הקדוש רמוז בראש שם נחש ולז"א הוא ישופך ראש אך אתה תשופינו עקב בעקבות שמו דסוף אותיות אדם יש בהן שהוא המתייחס לאכילה שבפה והיצה"ר שהוא הנחש יש לו כח להתגרות באכילה עם האדם יותר מד"א מפני כי תחלת החטא היה באכילה ולז"א בסנהדרין צ"ט אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה או לעמל מלאכה כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ע"ש ולכך נרמז בהן שהוא תשמיש אכילה שבפה אחר אותיות אדם להגיד כי אדם לעמל פה נברא:

והנה ידוע מ"ש המפורשים ז"ל אם היה אדה"ר נברא לבדו ואוכל מעץ הדעת בהיותו לבדו לא היה לו תקנה כי אז היה חוטא בלא פתוי משא"כ עתה באה עליו חוה בפתוי כנז' במדרש ולכך לא מת תכף אלא האריך לו ונעשה לו קיום בעולם והנה הקב"ה צופה עתידות ידע כי יחטא אדם בעץ הדעת באכילתו לכך הקדים והביא לו את חוה כדי שיהיה לו התנצלות ועזר בדינו וז"ש לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר זו האשה בשביל חטא שעתיד לחטוא בטעם האכילה שבפה הרמוז כנגדו שהוא בהן המתייחס לחוש הטעם של אכילה גם רמז עוד באומרו כנגדו שהוא בהן שהוא כנגד ספירת החסד כנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל בדרוש הציצית ר"ל אעשה לו עזר במדת החסד שהיא רמוזה בבהן שהוא כנגדו:

ויאמר לו איכה נ"ל בס"ד דארז"ל קודם החטא היה לאדה"ר כתונת אור ואחר החטא נעשה עור שנסתלק ממנו אור המקיף וידוע כי תיבת כ"ה שיש בתורה היא תיבת אור והיא בפסוק יהי אור בפרשה זו ולכן אחר שחטא שנסתלק אור ונעשה עור א"ל הקב"ה איכה חלק התיבה לשתים וקרי בה אי כה ר"ל איה האור שהוא כ"ה או יובן בס"ד ע"פ מ"ש בס"ד בסה"ק אדרת אליהו בפרשה זו כשבא אדה"ר לאכול עץ הדעת לא נתפשטו הכף והאצבעות שלו ע"ש וזה החסד עשה לו הקב"ה אולי ירגיש ויתעורר ויפרוש מן אכילתו ועכ"ז לא הועיל לו ולז"א א"י כ"ף ה' ר"ל איה החסד של הנס שעשיתי לך בכף וחמש אצבעות שלך כדי שתרגיש בנזק האכילה ולא הועיל לך שלא נתפעלת מכל זה לפרוש מן האיסור או יובן בס"ד דאדה"ר כשנברא לקח הבכורה שהיא המלכות כדכתיב אף אני בכור אתנהו שהוא היה הבכור בעוה"ז וגם זכה ולקח הברכה כשבראו דכתיב ויברך אותם אלהים ואחר שחטא נסתלקו אותיות כה מן בכורה ונשאר בור ואותיות כ"ה מן ברכה ונשאר רב הרי נשאר אצלו בור רב שנפל בבור רב ע"י חטא זה שהביא מיתה לעולם שצריך לירד האדם לקבר למקום עפר וחושך שהוא בור רב לרוע וז"ש ויאמר לו איכה אי כה שנסתלקו מן בכורה ומן ברכה שעי"כ נפלת בבור רב שכרה לך הנחש ולכן יעקב אע"ה שהיה שופריה דאדה"ר ותיקן עון אדה"ר זכה ונטל הבכורה והברכה מעשו הוא אדום סטרא דנחש או יובן בס"ד ע"פ מ"ש בסה"ק אדרת אליהו פרשת בלק על שם קדוש יהי' שהופיע כ"ה אורות בארבע רוחות העולם ומעלה ומטה יע"ש וז"ש אי כ"ה שנחשך העולם מן אור כ"ה הנז' ע"י החטא שלו:

והנחש היה ערום מכל חית השדה נ"ל בס"ד דארז"ל הנחש לא יכול לעשות ערמה להחטיאם אלא רק ע"י הגדר שעשה אדה"ר לחוה באומרו שאסור ליגע בעץ הדעת ואז בזה מצא הנחש מקום מוכן לפרענות שדחף אותה ונגעה וא"ל כשם שנגעה ולא מתה כך תאכל ולא תמות ובזה נתפתית לדבריו וידוע מ"ש המקובלים ז"ל דכל אות מאלפא ביתא יונק וחי מן אות הקודם אליו ולכך עשה השי"ת את כ"ב האותיות בסדר אבג"ד עיקר ולא בסדר תשר"ק כדי שבסדר זה יהיה כל אות קטן במספרו מן האות שמשפיע אליו ובזה ילמוד האדם מוסר שלא יתגאה המשפיע על הנשפע כי אין המשפיע נותן משלו אלא משל הקב"ה עכ"ד ז"ל ולפי זה אותיות שדה הם יונקים וחיים מן אותיות גדר שהם למעלה מהם בסדר אבג"ד על כן גדר הוא חיות של אותיות שדה וז"ש והנחש היה ערום שהיה יכול לעשות ערמתו בפתוי חטא של חוה מכל חית השדה מן הגדר שהוא חיות של אותיות שדה ואות מ"ם היא מ"ם הסיבה ר"ל מסיבת הגדר:

ויאמר ה' אלהים אל האשה מה זאת עשית י"ל תיבת זאת נראה לשון יתר ונ"ל בס"ד כי הגזרה היתה ביום אכלך ממנו מות תמות ודרשו רז"ל א' לו וא' לזרעו ונמצא הגזרה היתה שבעה אותיות ואם לא היתה חוטאת לא היתה נעשית גזרה זו בעולם ובחטאה עשתה אותה לז"א מה זא"ת ז' אות של גזרת מות תמות עשית אותם בעולם ע"י חטאיך ולכן גם לנחש המפתה א"ל כן כי עשית זא"ת:

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים הלשון כפול ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל שהטעה אותה הנחש באומרו שהקב"ה לא צוה שלא לאכול כלל מעץ הדעת אלא רוצה פעם ראשונה תאכלו ותדעו טעמו טוב מאד ואח"כ תפרשו ממנו בשביל מצות השי"ת כדי שבזה יהיה שבח למצוה משא"כ אם לא תאכלוהו כלל מה שבח יש בזה אולי סם המות הוא עכ"ד ועל זה אמר הכתוב שפתוי זה נכנס בדעתה ותרא האשה אמתי יהיה לנו טוב מן מצות העץ שנתקבל שכר טוב על זה דוקא אם יהיה תחלה למאכל יען וכי היתכן שיש תאוה בגוף האדם למראה עינים דוקא דהיינו רואהו בלבד ואינו יודע טעמו וא"כ אם לא נאכל ונדע טעמו ונפרוש ממנו אח"כ בשביל מצוה מה שכר טוב יש לנו בזה השמירה ועוד היתכן שיהיה נחמד העץ אצלינו להשכיל כלומר בהשערת השכל שנחשוב בשכלינו שהוא דבר מתוק וערב דודאי לא יחמוד דבר אלא א"כ יטעם ממנו ויערב לו ולכן ותקח מפריו ותאכל בפועל:

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור ונ"ל בס"ד בתחלה הי' אור ואחר חטא נעשה עור וההפרש הוא מספר ס"ט כמנין יגון גם כמנין אנח"ה ע"ה ולכן לעתיד יחזור אור ואז כתיב ונסו יגו"ן ואנח"ה גם בחטאו הביא וי לעולם לכך במקום א' נעשה ע' שהוא י"ו בכ"ב אותיות ולכן ההזאה בעור האדם היא באוזב מספר י"ו לתקן ע' של עור והתיקון יהיה לעתיד על ידי התורה שיש בה שבעים פנים ונקראת אור דכתיב ותורה אור ובזה יובן בס"ד אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים שיזדקק אות ע' שהוא שביעי בסדר תשר"ק ע"י אמרות ה' היא התורה שהיא שבעה ספרים דכתיב תיבה עמודיה שבעה:

נח

אלה תולדות נח נח הנה בזוה"ק אמרו כפל נח נח שהוא נח לעילא נח לתתא ונ"ל בס"ד נח לעילא זו מנוחת הנשמה שתהיה ע"י תורה ומצות ומע"ט ומנוחת הגוף הוא בעושר וזהו נח לתתא וכמ"ש רז"ל יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ זו הגוף והנה יש צדיק גמור אך הוא עני הנה זה הוא נח לעילא דוקא אבל עשיר וצדיק זה נח לעילא ונח לתתא ואם ירצה האדם להיות נח לעילא ונח לתתא דהיינו צדיק ועשיר צריך שיהיה בו ג' מידות אלו שהוא מתנהג בהם בהשוואה אחת דאז גם הקב"ה ישוה לו המנוחה הא' שיהיה איש צדיק ר"ל בעודו איש בחור הוא צדיק נמצא השוה ימי הבחרות לימי הזקנה אז גם הקב"ה ישוה לו המנוחה ויהיה נח לעילא נח לתתא והב' צדיק תמים ר"ל צדקתו בתמימות שיש מצוה נגדית לחומר כמו תענית וכיוצא ויש נוחה לחומר כמו מצות עונג שבת ויו"ט וכיוצא והוא אצלו הכל שוה דכמו שהוא מקיים מצות עונג שבת ברצון לב כן מקיים מצות התענית ואז גם הקב"ה ישוה לו המנוחה לגוף ולנפש והג' היה בדורותיו ר"ל מתערב עם הבריות ועכ"ז את האלהים התהלך נח שהוא צדיק ואינו נכשל בחטא שזה אצלו כל הזמנים והעתים והמקומות שוים משא"כ צדיק שהוא פרוש ואינו רואה נשים ואינו מדבר עם שום אדם ואינו נושא ונותן עם שום אדם אפשר אם יתערב עם בני אדם יכשל ויחטא:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד אומרו איש צדיק תמים היה בדורותיו דארז"ל כל מי שיש לו גאוה ה"ז בעל מום כי אין לך מום גדול באדם כמו גאוה אך הנה באמת אדם שרואה עצמו מלא וגדוש תורה ומצות ומע"ט איך אפשר שלא יתגאה אך העצה לאדם הוא שכל אחד יחשוב שהוא כבר בא לעוה"ז פעם אחת או שתים ושלש ובכל ביאתו חטא הרבה ונמצא הוא חייב הרבה ועתה בא לתקן וא"כ אפילו אם יש בידו חבילות של מצות ותורה מי יודע אם הוא פרע בזה שליש חוב שעליו מזמן הקודם צא ולמד מאיוב שהיה צדיק גמור ולקה ביסורין קשים ומרים בשביל גלגול הקודם שהיה תרח עובד צלמים והחטיא הרבים מאד והנה כאשר יחשוב האדם לא יוכל היצה"ר לפתותו להתגאות שרואה עצמו עתה עשיר בתורה ומצות וז"ש איש צדיק תמים אם ירצה להיות הצדיק תמים מן המום של הגאוה יחשוב תמיד כי כבר היה בדורותיו הם גלגולים הקודמים ואין ביאתו עתה היא פעם ראשונה ומי יודע כמה חייב מצד דורות הקודמים שהיה בעוה"ז ועוד ראוי לו ג"כ להיות צדיק תמים ולא יכשל והוא ע"י שלא יתן עיניו באינו שלו וזה כלל גדול לשמירת הצדקות שלא תחסר מן האדם והוא מ"ש רז"ל מכאן אמר בן עזאי משלך יתנו לך ובשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ואין שכחה לפני המקום ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ונודע אותה המעשה באחד יר"ש שהיה דרכו לילך כל לילה לישיבה ללמוד אחר חצות עם ראש ישיבה והחברים והיה נכנס ראשון ויוצאאחרון ופעם אחת הלך בלילה מביתו לישיבה כדרכו ובדרך הלוכו מצא פתח חצר אחד פתוח ששכחו אותו והיה שם אלמנה עשירה אין איש עמה אלא רק משרתת אחת שהיו ישנים בחדר אחד שבו מונח כל העושר שלה תוך תיבה אחת מלאה כיסים דינרי זהב והם לא הקיצו בעת שנכנס ויפתהו יצרו לגנוב הזהובים וכבה את הנר ושיבר את התיבה והנשים הקיצו מכח שבירת התיבה אך פחדו לצעוק כי אמרו זה לסטים מזויין הוא ויהרגם והוא אחר שפתח ולקח המעות בא בזכרונו זאת המימרא של בן עזאי שאין אדם נוגע במוכן לחבירו שהיה דורש ראש הישיבה ד"ז בישיבה ואמר אם אלו הדינרים מוכנים לי למה אקח אותם באיסור ואם אין מוכנים לי לא תועיל גניבה זו עתה והחזירם והלך לו וזאת האשה כשהאיר היום ראתה שלא נגנב ממנה ותאמר מעשה נס זה ולאו כל שעתא מתרחיש ניסא טוב לי שאנשא לאחד כדי שיהיה ממוני שמור ותלך אצל ראש ישיבה ההוא ואחר שיצאו והלכו כל בני הישיבה ספרה לפניו המעשה ותבקש שהוא יגיד לה על אדם יר"ש שתנשא לו ואותו האיש היה לבדו יושב שם ושמע כל הדברים ויאמר לה ראש ישיבה תקחי את זה האיש כי פנוי הוא והוא יר"ש מאד וכן עשו קדשה באותה שעה ונשאת אז אמר יפה אמרתי אתמול בלילה שאם אלו הדינרים מוכנים לי אקח אותם בהיתר וכן היה לו ע"כ המעשה ובאמת זה כלל לעבודת השי"ת שיאמין האדם בכך ולא יתן עיניו באינו שלו וזו היא מדת הצדיקים גמורים והנה אחר אותיות אלהים יש אותיות במוכן ולז"א את האלהים ר"ל באותיות שהם את האלהים שסמוכים התהלך נח הוא הצדיק שנקרא נח או יובן בס"ד את האלהים התהלך נח שאם האדם רואה עצמו צדיק גמור אל יחשוב שהגיע לגדר השלימות של העבודה אלא יראה שהוא עודנו באמצע הדרך שיש לפניו דרך לילך בו ולא הגיע למחוז חפצו ובזה פרשתי בס"ד אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כי תמיד יחשבו עודם הולכים ולא הגיעו למחוז חפצים וז"ש את האלהים התהלך נח ר"ל בענינים הנפשיים שהם את האלהים לא יחשוב שהגיע לשלימותם אלא עודנו מתהלך שיש דרך גדול לפניו לילך בו:

עשה לך תיבת עצי גפר וכו' ידוע שהתיבה נבנית ע"פ מדת הגבורה אך גבורה ממותקת בשם הוי"ה שהוא רחמים וידוע שהגבורות הם פ"ר דינים דמנצפ"ך אך הם שלשה בחינות פר שהם התפשטות וכללות וכלללות דכללות וז"ש עשה לך תיבת עצי גפ"ר ר"ל ג' פ"ר שתהיה התיבה נבנית בהם קנים תעשה את התיבה קנים אותיות מקי"ן בהפוך אתוון וידוע כי קין ה"ס הגבורות והבל סוד החסדים אך לא תתקיים בגבורות של פ"ר לבדם אלא צריך לחבר עמהם הארת שם הוי"ה שעולה כ"ו ולז"א וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר חלק התיבה לשתים וקרי בה כ"ו פ"ר כי תיבת בכופר נקראת בוא"ו והרי כאן כ"ו פ"ר וזה אשר תעשה אותה נקוד על זה זקף גדול שמספרו כ"ו וידוע כי היסוד נקרא זה ובכל ספירה יש שם הוי"ה שמספרו כ"ו ונח היה בחינת היסוד ר"ל תמשוך שם ההוי"ה הנז' מן ספירת היסוד שאתה אחוז שם כדי למתק בזה את הפ"ר בבנין התיבה ואמר שלש מאות אמה אזרך התיבה רמז במידותיה אותיות שלח שהוא ר"ל חרב בלשון המקרא והיינו שי"ן שלש מאות אמה דאורך והלמ"ד הוא שלושים אמה קומתה וחי"ת הוא חמשים אמה רחבה כי ח' היינו חמשים ור"ל תהיה התיבה הנבנית בכונות אלו כמו חרב להכרית המזיקין המשוטטים בעולם שלא יוכלו לגעת בה ואמר צהר תעשה לתיבה ר"ל הצרה של המבול תתהפך לתיבה לאותיות צהר שהוא ר"ל אור כתרגומו ואל אמה היא שפחה בישה שהיתה מפתה את דור המבול בזנות אתה תכלנה מלמעלה ר"ל מעולם העליון דעשיה כי אתה לא נלכדת בה ופתח התיבה שהוא אותיות דשא שהוא פתח בלשון תרגום והוא רמוז בצירה של התיבה כי בצד תי"ו יש שי"ן ובצד בי"ת יש אל"ף ובצד אות ה"א יש אות ד' הרי דשא שהוא פתח בלשון התלמוד הנה זה תשים תעשה לו שומה ע"י כונה או דש"א הנז' רמז לדין אמת שלום דנקיט רשב"ג בפ"א דאבות שעליהם העולם קיים:

ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת י"'ל כפל את למ"ל ועוד כבר אמר זה בפרשת הקודם ונ"ל בס"ד דהצדיק שמקיים מצות פו"ר לש"ש הנה הוא מוליד בנים רוחניים עם בנים הגשמיים כי כל מצוה נברא ממנה מלאך וכאן בא לומר ויולד נח שלשה בנים הם הרוחניים את שם ואת חם ואת יפת ר"ל שהוליד שלשה בנים עם שם ועם חם ועם יפת:

לא אוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע וכו' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וכו' ונ"ל בס"ד כי השי"ת בא לעשות התנצלות לאדם שתלה הנזק ביצה"ר שהוא הגורם ולז"א לא אוסיף לקלל וכו' יען כי יצר לב האדם רע וכו' ולכן יש לתלות הנזק ביצה"ר והעד לזה הוא המקראות הכתוב בימי הארץ שהם ששת ימי בראשית דבכלהו כתיב כי טוב וביום ששי שנברא אדם כתיב כי טוב מאד והיינו בדרשת חז"ל טוב זה יצה"ט מאד זה יצה"ר ולז"א עד כל ימי הארץ עד כתיב וקרינן בה עד בציר"א ר"ל הכתיבה של כל ימי הארץ ממנה מוכח שהיצה"ר קשה כי מאד על יצה"ר גם זה דרכו של יצה"ר שהוא סותר דברי היצה"ט תיכף ומיד ואינו נותן לו שליטה לבדו רגע כי היצה"ט אומר לאדם עתה עוה"ז דומה לעת הזרע ואם האדם יתענג בעת הזרע בביתו מה יקצור בעוה"ב והאורב בחדר הוא יצה"ר תכף סותר דברי יצה"ט ואומר לאדם לא כן הוא אלא עתה בעוה"ז הוא ידמה לזמן הקציר שתקצור פרי מעשיך שאתה עוסק במצות בעוה"ז וכן אם נזדמנה לאדם תאוה רעה אם היצה"ט בא ומקררו כדי שלא יעשה רע והנה אורב בחדר הוא היצה"ר יבא לסתור מעשיו של היצה"ט ומחממו לתאוה ההיא גם עוד היצה"ר אומר לאדם עתה עוה"ז תדמה לימי הקיץ שיאות לאדם בו הטיול ולצאת חוצה אע"פ שהיצה"ט אומר לו שעתה הוא ידמה לזמן החורף שלא נאותה בו הטיול וכן עוד היצה"ט יבא לאדם בעמוד השחר להקיצו משנתו באומרו כי כבר נעשה יום קום משנתך ללכת לבית הכנסת והיצה"ר אורב בחדר תכף סותר דבריו וא"ל לא כן אלא עדיין הוא לילה נמצא עצות אלו של יצה"ט ויצה"ר שהם סותרים זא"ז כי זה אומר זרע וזה אומר קציר זה עושה פועל קר לתאות העבירה וזה עושה פועל חם זה אומר קיץ וזה אומר חורף זה אומר יום וזה אומר לילה הנה כל אלו לא ישבותו מלב מאדם ולכן תליתי הנזק ביצה"ר שהוא מוכן לפרענות לסותר דברים המוצדקים של היצה"ט:

ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר אליהם פרו ורבו ומלאו את הארץ י"ל והלא קמי שמיא גליא דנח לא יוליד עוד גם איך ברבויים ימלאו את הארץ ונ"ל בס"ד פר"ו ורב"ו בררו פ"ו כי עיקר הבירור הוא בגבורה שה"ס שם אלהים ובזה מלאו את הארץ כי מלוי אותיות הארץ עולה תל"ה כמנין חמשה שמות אלהים עם השורש שלה גם מלא את הארץ העליונה ועי"כ מוראכם וחיתכם יהיה וכו' שתצליחו בכך:

לך לך

לך לך מארצך וכו' אל הארץ אשר אראיך נ"ל בס"ד דראיתי בספרי המפרשים ז"ל חקירה אחת למה בתלמוד בבלי אומרים תא שמע ובזוה"ק אומרים תא חזי ולזאת אנא עבדא אמרתי טעם משום דבזמן התלמוד היו לומדים כל ההלכות והטעמים וגמרא שלהם בע"פ שלא ניתן רשות עדיין להכתב לכך אומרים תא שמע אבל בזוה"ק שהוא לימוד אגדה של סודות היו כותבין כל הסודות ואגדות שלהם בספרים וכמו שתמצא בזוהר מזכיר כמה ספרים בלימוד הסוד והם ספרא דחנוך ספרא דשלמה מלכא ספרא דרב המנונא סבא ספרא דרב ייבא סבא ספרא דרבי כרוספדאי חמיד לבא וכן ספרא דצניעותא וכן תמצא בריש אדרא זוטא דאר"ש כך אסדרנא לכו רבי אבא יכתוב ואלעזר ברי ילעי וכו' וכן אמר בסוף ואנא כתבנא סברנא למיכתב טפי וכו' וכיון דכל הסודות היו נכתבים בספרים לכך אומרים תא חזי אך המפרשים ז"ל פרשו הטעם משום דא"י היא בחינת ראיה וחו"ל היא בחי' שמיעה לכך בתלמוד בבלי אומרים תא שמע ובזה"ק שהיה בא"י אומרים תא חזי ששם הוא בחינת ראיה ואנא עבדא פרשתי כונתם שבחו"ל הנסים שיעשה הקב"ה הם באתכסייא ר"ל התלבשות סיבות טבעיות שאין נראין בגלוי וצריך נביא או חכם לבאר לנו איך הם הנסים הנעשים בזה נמצא שאנחנו מרגישים בהם לשמע אזן שלנו משא"כ בא"י הנסים הם באתגליא שאנחנו רואין אותם בעינינו ומרגישים בהם בחוש הריאות כן נ"ל בס"ד כונתם בזה ואיך שיהיה הנה בזה מובן הכתוב כאן לנכון לך לך מארצך שהיא חו"ל ששם בחי' שמיעה אל הארץ אשר אראיך ששם הוא בחינת ראיה:

ובדרך אחר נ"ל בס"ד אומרו אל הארץ אשר אראיך דידוע מ"ש בסה"ק דחו"ל היא תחת שליטת העשיה ששם שבעים שרים לכן כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה אבל א"י תחת שליטת היצירה ששם מלאך מט"ט שר הפנים לכך הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וז"ש לך לך מארצך שהיא תחת שליטת ע' שרים אל הארץ אשר אראיך תיבת אשר קרינן בה א' שר כלומר היא תחת שליטת שר אחד שהוא מט"ט שר הפנים ולז"א אראיך דייקא:

ואגדלה שמך והיה ברכה נ"ל בס"ד ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד דאמרו המקובלים שהאדם יצייר אותיות שמו בשילוב עם אותיות שמו יתברך ע"ד שאמרו לעשות שילוב אותיות נשמה באותיות שם האדם בכל יום וכן יעשה בזה ואז ישיג האדם שפע טובה מאותיות שמו יתברך ובזה פרשתי בס"ד נרננה בישועתיך ובשם אלהינו נדגל ימלא ה' כל משאלותיך נדגל ל' גדיל שנשלב שמינו באותיות שם אלקינו ועי"כ ימלא ה' כל משאלותיך וז"ש כאן ואגדלה שמך לשון גדיל שאשלב שמך באותיות שמי כדי שבזה תהיה ברכה בך:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד ואעשך לגוי גדול שיהיו זרעך רבים ועוד ואברכך בגרים שהם תוספת שכל תוספת נקרא ברכה ובזה אגדלה שמך כי זרעך וגם הגרים כולם נקראים בשמך אברהם ובזה יתגדל שמך או יובן בס"ד ואגדלה שמך באות ה"א הרומזת לחמשה חסדים ובזה תהיה רב כה כי החסד העליון נקרא אור והוא כתוב בתורה תיבה כ"ה כי מן בראשית עד ויהי אור הוא כ"ה תיבות או יובן בס"ד והיה ברכה ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בפ' והיה מעשה הצדקה שלום שאם יקדים בעה"ב ליתן צדקה לעני קודם שיבקש ממנו אז צירוף שם הוו"ה יהיה ביושר ככתבו ואם יקדים העני לבקש אז יהיה הצירוף והי"ה ע"ש וכן הענין בשפע הברכה הניתן מהשי"ת לאדם יש פעמים אומר תנו לו ואל אראה פניו וא"כ אצל זה יהיה השתלשלות השפע בצירוף הוי"ה ביושר ככתבו ויש שהקב"ה יתאוה לתפלתו ואינו עושה לו חפצו עד שיקדים להתפלל ולבקש עליו ואז זה השפע אצלו בצירוף והיה ובזה פרשתי בס"ד והיה טרם יקראו ואני אענה פירוש צירוף והי"ה יהיה כאשר טרם כלומר תחלה יקראו ואח"כ ואני אענם דאז הצירוף הוא והיה משא"כ אם אין לי חפץ בתפלתם שאז אומר תנו לו ואל אראה פניו דהצירוף יהיה השם ככתבו ולכן כאן אצל אברהם אע"ה שהקב"ה אוהב תפלתו מוכרח שיהיה תמיד כל שפע ברכתו בצירוף והי"ה:

וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וכו' נ"ל בס"ד א"א היה זריז גדול שהלך תכף ומיד כאשר דבר אליו ה' ומחמת המהירות שלו לא הלך איתו אלא רק לוט ולא שאר בית אביו ואל תחשוב שכל זריזות זו שהיתה באברם היתה ראויה אליו מכח טבעו ומזגו ר"ל שהיה בחור וטבעו הבחור להיות זריז ונשכר לא כן אלא ואברם בן ע"ה שנה היה בצאתו מחרן שהיה זקן שעבר השבעים שנה שהם סתם ימי זקנה של אדם שלא היתה זריזותו מצד מזגו אלא היתה מצד צדקותו ואהבתו בהקב"ה:

ועוד נ"ל בס"ד שפרט עתה שנותיו כמה היו בצאתו מחרן ואקדים מ"ש הרב מהררא"ף ז"ל בחזון למועד דף ד' ע"פ יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה במה הכתוב מדבר בראובן ושמעון שנפטרו ביום אחד ועמדו שניהם לפני ב"ד של מעלה ראובן נפטר בן שבעים שנה ושמעון בן ששים שאלו לראובן כמה ימי חייך והוא אומר שבעים אומרים לו לא כן אלא אתה בן עשרה שנים ושואלים לשמעון כמה ימי חייך ואומר ששים ואומרים לו לא כן אלא אתה בן ארבעים ואז ראובן צועק איך אפשר שזה קשיש מנאי והלא אני הייתי מזומן בסעודת מילה שלו ואיך יהיה קשיש מנאי שלשים שנה אומרים לו כאן החשבון לפי כשרון המעשים ושנים שעברו לאדם בחטאים אין נחשבים לשנים ורק שנים שהם בכשרון המעשים הם שנים לכן אתה כל ימיך היתה חוטא ואחר ששים שנה עשית תשובה וחייתה עשרה שנים בכשרון המעשים לאלו חשבנום לשנות חיים נמצא ימיך עשרה שנים ושמעון אחר עשרים עשה תשובה וחיה ארבעים שנה בכשרון המעשים נמצאת אתה בן עשרה והוא בן ארבעים ולז"א יראת ה' תוסיף ימים כי יש מתקן בשנים האחרון את שנים שחסרו ממנו וחוזרים ונוספים לו ונמצא אינו חסר כלום ושנות רשעים תקצרנה שמקלקלים שנותם ואין מתקנים העבר ולכך אע"פ שימותו זקנים בני שבעים נחשבים בההוא עלמא קטנים בני עשר עכת"ד ע"ש ובזה פרשתי בס"ד קטון וגדול שם הוא כי שם יתברר מי זה הקטן בשנים ומי זה גדול בשנים כי יש בתר דקשיש הדר התם לדרדקי וכמו ראובן הנז' ובזה יובן מ"ש בגמרא דסוכה אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו ובזה יובן מ"ש דהע"ה ושבתי בבית ה' הוא עוה"ב לאורך ימים שגם שם אני נחשב זקן בן שבעים שנה כאשר אני בעוה"ז והנה ידוע דח"א בן שלשה שנים הכיר א"א את בוראו וח"א בן מ"ח ולמ"ד בן שלש א"כ היה חושב איש שוגה דחסרו אותם השלש ממנו ועתה בצאתו נחשב שהוא בן ע"ב שנים ולמ"ד בן מ"ח נחשב בן ז"ך שנים לכך בא הכתוב והגיד דאברהם אע"ה אחר שהכיר את השי"ת תיקן את אותם שנים שהיו לו בגיותו ולא נחסרו ממנו כי בצאתו מחרן היה בן חמש ושבעים שנה שלמים:

ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען י"ל אומרו ויצאו ללכת לשון יתר מאחר דקאמר ויבואו ואין ביאה בלא יציאה ונ"ל בס"ד כי הצדיק המשתוקק לעשות מצות ה' קודם שיגיע זמן המצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה מתחלה קודם שהגיע זמנה וכאן א"א היה משתוקק לבא ארצה כנען מעת יציאתו ולזה מעת שיצא כדי ללכת ארצה כנען חשב לו יתברך כאלו בא בפועל לארצה כנען או יובן הכונה יושביה היו רעים מאד והם לא יצאו ללכת אצל תושביה אנא ללכת ארצה כנען גוף הארץ שהיה קדוש ולכן עזרם השי"ת שלא נדבקו בתושביה אלא ויבאו ארצה כנען דוקא:

ויקרא בשם הי' נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בגמרא ארשב"י מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה מי שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר אדני ה' במה אדע ובזה פרשתי בס"ד מ"ש אנשי כנה"ג כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו וכו' ותכנס לנו לפנים משורת הדין דאחר אותיות הדין יש כ"ו ה"ס שהם הוי"ה אדנ"י ר"ל בזכות התחברות הוי"ה אדנ"י שעשה א"א שהם רמוזים אחר אותיות הדין תכנס לנו לפנים משורת הדין נמצא זה השם של אדני אברהם אבינו חידש אותו ואחר שחידש אותו נעשה נרתק לשם הוי"ה כי שם הוי"ה ככתבו א"א לקרותו אך עתה נכתב בהוי"ה ונקרא באדני נמצא קריאה לשם הוי"ה וז"ש ויקרא בשם ה' כלומר עשו לו קריאה בשם זה שחידש הוא:

ויאמר מה זאת עשית לי הנה כאן כתיב מה בנקוד פתח ולקמן בפ' וירא גבי אבימלך כתיב מה זאת עשית לנו ובנקוד סגול ונ"ל בס"ד דידוע אותיות מ"ה דמשה רומזים לגאולה כי כן מה גי' גאולה וכמ"ש בזה במ"א ולכן אברהם אע"ה בקש מהקב"ה מה תתן לי שרצה להוסיף לו אות ה"א בשמו כדי שיהיה בשמו אותיות מה שבהם סוד הגאולה וכן עשה לו וידוע מ"ש רז"ל על ידי שנלקחה שרה לבית פרעה וגדרה עצמה מן הערוה ועשה לה הקב"ה נס שנצולה ע"י נגעים שהביא על פרעה וביתו כן יהיה לבנים שיגלו למצרים ויגדרו עצמן מן הערוה ויעשה להם הקב"ה להוציאם משם ע"י עשר מכות ולכן שר פרעה עתה הרגיש בדבר זה שכניסת שרה אצל פרעה ונגעים שלקה בהם הוא סימן למפתח הגאולה של ישראל שתהיה ע"י אותיות מה דמשה ולכן דבר עתה פרעה ע"י השר ששם בפיו דברים אלו ואמר מה זאת עשית לי ר"ל מפתח של מה שהם אותיות הגאולה של בניך עשית בדבר הנוגע לי שלא נעשה הסימן הזה בנגעים שיבאו על שר אחד משרי פרעה אלא עשיתי הסימן בענין של עצמי וקובל ומתרעם על זה ולכן נקוד אותיות מה בפתח לומר בפתח של מה שהיה לך לעשות הסימן של פתח המה באחד משרי ועבדי:

למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה הלשון כפול ומכופל ואין צורך לפרש דקדוקיו ונ"ל בס"ד אותו רשע עודנו עיניו בה וחשב להמאיסה בעיניו עד שהוא יעזוב אותה ויניחנה אצלו ברצונו וחשב שירמוז לו שהוא ח"ו נגע בה ונאסרה עליו ולמה ירצה ליקח אותה ממנו והוא לא ידע כי א"א נביא וראה בעיניו כל מה שנעשה אתמול בלילה ולכך א"ל למה אמרת אחותי היא וא"ת מה בכך אתמול אמרתי אחותי ועתה אני אומר אשתי היא לכך אמר והלא יצא מדבריך של אתמול תקלה כי אקח אותה לי לאשה שנהגתי עמה מנהג אישות וקיחה אצל בן נח היא ביאה ולכן ועתה שנעשית תקלה זו אם היא עודנה אשתך כפי הדין שלא נאסרה עליך קח ולך דוק מדבריו כיון דאסורה עליך כפי הדין שלכם א"כ למה תקח אותה אך דברים אלי ירא לפרשם יותר ורק מדבר עמו ברמז דחשב להמאיסה בעיניו ואז יעזבנה בידו ברצונו והוא לא ידע כי נביא וידע כל מה שנעשה והנה אברהם אבינו לא השיבו כלום כי קיים אל תען כסיל ועשה עצמו כאלו לא הבין דבריו ופרעה כיון שראה שלא השיב כלום על דבריו אומר אולי עשו פועל דברים שדיבר בלבו ולכן ויצו עליו פרעה אנשים עליו דוקא ולא פירש על שרה אך אנשי ביתו שכולם לוקים ורוצים שתצא שרה יפשא"ק לא שמו לב על דיוק הצווי שלו אלא וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו:

ועוד נ"ל בס"ד אומרו ועתה הנה אשתך קח ולך כי פרעה מזלי חזי שאברהם אע"ה מסיע ממצרים מפרעה ועבדיו חלק רב מניצוצי הקדושה שכניסת שרה לביתו ועקירתה משם היה דבר זה פועל דמיוני על עקירת ניצוצי קדושה ממצרים ולכן א"ל הנה אשתך קח ולך שלא תטול מכאן אלא רק את אשתך ולא תטול ניצוצי קדושה ושר שלו שם בפיו דברים אלו ובני ידידי כהר' יעקב הי"ו פירש שרמז לו בדברים אלו שלא יקח את המתנה שניתנה לו כשנכנסה שרה לביתו כמ"ש ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וכו' עכ"ד נר"ו והוא נכון:

וירא

והנה שלשה אנשים נצבים עליו נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל כי אדה"ר זכה קודם החטא ליקח בחינת חיה דאצילות שה"ס חכמה ואחר החטא נסתלקה ממנו ומרע"ה לקח נשמה דאצילות שה"ס בינה ומשיח צדקינו יזכה ליקח יחידה דאצילות שה"ס כתר ולכן כתיב במשיח ירום ונשא וגבה מאד ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה מאדה"ר כי האבות זכו לרוח דאצילות ע"כ וז"ש וישא עיניו עין השכלית והנבואית וירא והנה שלשה אנשים שהם משה ואדם ומשיח נצבים עליו שכולם לקחו יותר ממנו כי הוא לקח רוח דאצילות בסוד החסד ומדתו של רוח להיות משתוקק ותאב לעלות עד נשמה וחיה ויחידה שהם כח"ב לכך וירא ברוה"ק וירץ לקראתם לקבל הארה משרש מקום שזכו בו שלשה אנשים הגדולים אך כל השגה ועליה תתחיל מן המלכות סופא דכל דרגין כי זה שער השמים לז"א וירץ לקראתם מפתח האהל היא המלכות ואחר שקבל השפע מן שלשה הראשונות וישתחוו ארצה המשיכו למטה לבי"ע שהם חיילות המלכות:

יוקח נא מעט מים נ"ל בס"ד דבר ברמז מעט רמז לענוה שימעט אדם עצמו אך צריך להיות ענוה שלמה מבית ומחוץ כמו אותיות מים שהם מורים על ענוה שהולכים למקום נמוך והם שוים תוכם כברם שגם מלוי של מים עולה מים ורחצו רגלכם רמז לטהרת האדם מעונות שדש בעקביו שבזה היצה"ר מפתהו יותר או רגלכם טהרת אבר התשמיש שנקרא רגל כמו ורחוץ רגליך כנז' בדברי רז"ל והשענו תחת העץ תחת אותיות הע"ץ יש אותיות קו"ף וארז"ל בגמרא קו"ף זה שמו של הקב"ה שעולה מספר קו"ף ואקחה פת לחם פת ר"ל שתים כמ"ש רז"ל בפסוק ולטטפת בין עיניך ור"ל שיביא שתי ככרות לחם משנה כמו סעודת שבת כי לסעודת מצוה חשב אותה אחר תעבורו ר"ל אחר ת'אות תי"ו עבורו כי אחר אות תי"ו יש כ' דמנצפ"ך שהם סדרם כמנפ"ץ ומכל אחד היה גאולה ואות של אברהם אבינו אות כ' כנז' בתיבות לך לך וכמ"ש בפרקי ר"א והוא רוצה להמשיך להם שמירה וכח מן אות כ' שלו מרוב שמחתו בם לשומרם בדרך אשר עוברים בה אחר שיאכלו אצלו כי על כן עברתם על עבדכם מלשון ויעבור את הכושי פירוש אתם הקדמתם הטובה אלי בביאתכם אצלי ונהנתים אותי יותר ממה שאני מהנה אתכם או כי על כן ר"ל ע"מ לומר כן על דברי עברתם אלי כי כל מה שיאמר בעה"ב לאורח צריך לומר האורח כן ולא יאמר לא שזה שורת ד"א:

וימהר אברהם האהלה אל שרה נ"ל בס"ד דרך הרץ להגיד דבר לאחד היושב בבית אחר שירוץ בחוץ עד שיגיע אל פתח הבית ואחר שהגיע אע"פ שעודנו רחוק מן האדם ההוא שהוא יושב בסוף הבית לא ירוץ עוד אלא ילך לאטו בנחת עד שיגיע אצלו וידבר דבריו עמו אך אברהם אע"ה לא כן עשה אלא בעודו בחוץ הלך במהירות וריצה עד האהל של שרה ואחר שנכנס לאהל שלה והיא היתה יושבת בירכתי האהל לא הלך בנחת אלא גם בתוך הבית היה הולך במהירות עד שהגיע אצל גופה של שרה וז"ש וימהר אברהם עד האהלה וגם בתוך האהל עד שהגיע אל שרה:

מהרי שלש סאין וכו' נ"ל בס"ד נקוד על מהרי טעם שני גרש"ן שהוא דוגמת שני זרועות שרמז לה שתעסוק עסק זה בשתי ידיה ימין ושמאל זוכין כאחד ורצה שלש סאין כדי שיהיה מהם שארית הרבה ויאכלו אח"כ מהם הוא ובני ביתו שנחשב זה לשיורין של סעודת מצוה שיש בהם מצוה באכילתם גם רצה שלש סאין שהם ע"ב לוגין כמנין חסד שהוא אחוז במדת חסד ואמר לושי ועשי עוגות כלומר שלא תעשה הלחם מרובע אלא עגול כדי לתקן בזה עולמות העיגולים שהם גבורות ונחשבים סוד נוקבא משא"כ עולמות היושר ושרה שהיא נוקבא בסוד גבורה יאות לה לתקן העיגולים שה"ס גבורה על ידי עסקה במצוה הזאת ועוד נ"ל בס"ד שצוה לעשות הלחם עגול והיינו עוגה ולא מרובע לרמוז לה מוסר גדול שהעשיר אל יתגאה במה שמביא לפני האורח או נתן לעניים שאין להם מה שיאכלו כי צריך לחשוב גלגל הוא שחוזר בעולם וכמ"ש ר"ח לדביתהו אקדימי לענייא כדי דלקדמו לבנייך א"ל מילט קא לייטת להו א"ל גלגל הוא שחוזר בעולם וכל צורת עגול רומזת לגלגל שהוא עגול ומזה למדו העולם לעשות כל הככרות עגולים גם עושין כל כלי סעודה עגולים כדי שיהיה להם מזכרת לגלגל החוזר בעולם:

ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וכו' י"ל הול"ל בן הבקר תחלה כי הבשר חשיב טפי ונ"ל בס"ד בא הכתוב להגיד חכמתו של א"א שבכונה עשה זאת שהגיש החמאה והחלב בראש השלחן לפניהם ואחר קערות החמאה והחלב סידר קערות הבשר כדי שיאכלו תחלה מן החלב שאז יכולים לאכול אחריו בשר תכף ע"י רחיצת פה וידים וקנוח פה בפת משא"כ אם יאכלו הבשר קודם צריך להמתין ששה שעות ועדיין הוא חושש איך יניח שניהם על השלחן שמא ישתו ויאכלו משניהם ביחד לכך והוא עומד עליהם תחת העץ להיות שומר כמ"ש חז"ל בקריאה לאור הנר בליל שבת שאם יש שומר יוכל לקרות ולא חיישינן שמא יטה ועל כן ויאכלו כי עשה הענין מתוקן לפו"ד:

איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל נ"ל בס"ד האשה שורשה בה"א אחרונה דשם הוי"ה אך השם יש בו ד' מילואים שהם עסמ"ב והאשה עיקרה בה"א אחרונה דמילוי ההי"ן שה"ס עשיה אך ע"י צדקותה וכשרותה תתעלה ותקבל הארה גם ה"א אחרונה דמלוי מ"ה ואם תזכה תעלה ותקבל גם מן ה"א דמלוי ס"ג ואם תזכה תעלה ותקבל גם מן ה"א דמלוי ע"ב נמצא עיקרה ושרשה בה"א דמלוי ב"ן אך ההי"ן דשאר מילואים הם באים לה בסוג תוספת ע"י כשרון מעשים וידוע כי האמהות זכו לעליות שלהם בלי הדרגות אלא זכו אל ההארות ההם כולם תכף ובזה פרשתי בס"ד הפסוק גבי לאה אע"ה ויהי בבוקר והנה היא לאה כי כל ההארות הנזכרים שהם באים בתוספת הם עולים מספר לו שהם ה"א ה"י ה"י כמנין לאה ובא להגיד שבח שלה כי מה שלוקחים שאר נשים צדקניות ההארות של התוספת במשך שנים מרובים היא לקחה הכל מליל חופתה כי ויהי בבוקר כבר היא לא"ה שלקחה כל ג' ההי"ן של התוספת שהם לאה וכן כאן באו לחבבה ושאלו איה שרה אשתך באיזה ה"א עומדת עתה ויאמר כבר היא באה"ל כולו אהל גי' לו מנין ג' ההי"ן של התוספת כולם:

ותשחק שרה בקרבה לאמר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המקובלים בפסוק הנחש השיאני שבחטא חוה נפגמו ב' דלתין של שד"י ושל אדני ונשאר ש"י אנ"י ולז"א הנאש השיאנ"י עכ"ד וידוע כי שרה אע"ה תיקנה פגם עון חוה ולכן תחלתה היתה עקרה ואח"כ ילדה בנס כי הלידה מורה על תיקון הפגם שתיקנה ואמרתי בס"ד לכן בעקרות היה חסר ממנה אברים שלצורך ההריון כמ"ש אין לה ולד כי האשה הריון שלה נעשה ע"י ב' דלתות ושני צירים שיש לה בפנים והיא היתה חסרה מהם ואח"כ נעשה לה בנס ובזה פרשתי וה' פקד את שרה בהריון ויעש ה' לשרה ויעש דייקא שעשה לה אברים חדשים כאשר דבר בקדשו על הנקבה בבריאתה שצריך להיות לה אברים אלו יתרים על הזכר לצורך ההריון ואמרתי בס"ד לכך נשתנה שמה קודם הריון שנקראת שרה כי שרה במלואה כזה שי"ן רי"ש ה"א המלוי הוא אותיות ש"י אנ"י רמז כי עתה תיקנה פגם עון חוה שהיה בשד"י אדנ"י שנשארו באותיות ש"י אנ"י שנשלמו אותיות אלו בשני דלתין ולכן כנגדם נתקן בקרבה ב' דלתי"ן לצורך ההריון לכן עתה אשר בשרו אותה המלאכים בהריון שמחה על אותיות ש"י אנ"י שהם רמוזים בקרבה כי ידעה שעתה הם נתקנו ונשלמו בשני דלתין שנרמזים בשני דלתין שבקרבה שפועלים מעשה ההריון ולז"א ותשחק שרה בקרבה דייקא על הרמז הרמוז בקרבה שהגיע תיקון שלו:

אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן נ"ל בס"ד תמיהה שלה כך שהאדם אין לו נחת רוח בשימוש עבדיו כמו שימוש אשתו אך בעודו בחור לא אכפת לו כ"כ כי הוא ישמש את עצמו ורק כשהוא זקן נח לו בשימוש אשתו לכך עשה השי"ת מנהגו של עולם שהאשה בתחלת ימיה תראה וסת נדה דאם לא תשמש לבעלה בימי נדה וימי ספירה לא אכפת לו כ"כ כי הוא ג"כ עודנו בחור בשנים ישמש עצמו אך כשגדלה בשנים דאז גם הוא נעשה זקן וקפיד על שמוש שלה אז היא פוסקת מלראות וכל ימיה טהורה ותשמשו ועתה אצל שרה היה להפך בימי הבחרות שלה ושל בעלה לא ראתה דם ואחר שנעשה בעלה זקן דקפיד על שמוש שלה נעשה לה וסת ומי ישמשנו בזמן וסתה ולז"א אחרי בלותי ר"ל אחרי זקנותי היתה לי עדנה וסת דם נדה בתמיה והלא עתה אדוני זקן ומי ישמשו בימי הוסת:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דארז"ל שנעשה לה נס וחזרה בגופה כזמן נערותה שנפתחו הקמטים ונתעדן הבשר שבלה בזקנה ועל כן נתרעמה דחששה על לעז הלייצנים שיאמרו עתה מאבימלך נתעברה שרה דאיך אפשר זקן כאברהם יוליד ולכך אמרה עשה השי"ת נס לי בלבד להחזיר אותי לנערותי ובעלי ישאר בזקנותו כי עתה יהיה פתחון פה ללעז אבל אם הייתי אני נשארתי במראה הזקנה היה בטל הלעז דאין אומרים איך זקן כזה יוליד דתשובתם בצידם איך זקנה כזאת תוליד וקא חזינן דילדה וכן אם היה עושה נס גם לו להחזירו למראה הבחרות תו לא יאמרו איך זקן יוליד וז"ש אחרי בלותי שבלה העור והבשר בזקנה עתה היתה לי עדנה שנתעדן הבשר והעור וחזרתי לנערותי ואדוני נשאר זקן אתמההא הלא בזה יתחזק דבר הלעז וא"ל השי"ת למה זה צחקה שרה בקרבה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי דהיה אפשר שאלד ואני עודני זקנה דאז בכך היה בטל הלעז כי בנס שנעשה לחצאין בגופי דוקא ולא באדוני יתחזק הלעז היפלא מה' דבר זה של הלעז שחוששת שרה בעבורו הנה למועד פירוש יגיע זמן אשר אשוב אליך שאעשה גם בך נס לבטל הלעז והוא מה שהשווה השי"ת פנים של אברהם ושל יצחק ביחד דמאן דמשתעי בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם ובזה הודו הכל דאברהם הוליד את יצחק ורק כעת חיה יאמרו לשרה בן ולא יאמרו לאברהם:

ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר י"ל כיון דאמר ויגר בגרר למה הוצרך לומר וישב בין קדש ובין שור וכי בא הכתוב להדיענו שגרר היא בין קדש ובין שור דמה צורך לנו בזה ונ"ל בס"ד דידוע שאברהם אע"ה הוא הראשון אשר חידש האמונה בעולם דכתיב והאמין בה' והאמונה היתה קשורה ודבוקה בו בכל מקום ועליה היה נסמך ובה היה מתחזק ומתאמץ ולא היה זז ממנה רגע אחד וכמ"ש על המשיח והיה צדק אזור מתניו ואמונה אזור חלציו ונרמזה האמונה בהפרש שיש בין מספר קדש ובין מספר שור כי ההפרש שיש ביניהם הוא ק"ב כמנין אמונה וז"ש ויסע משם אברהם ארצה הנגב אך לא היה סומך על כוחו וממונו וחכמתו אלא וישב בין קדש ובין שור כלומר באמונה שהיא רמוזה בין מספר קדש ובין מספר שור ואמר ויגר בגרר רמז לפי דרכו ויגר לשון אגרי בך גירי שהוא ר"ל חיצים כי הצדיק בכל מקום שיושב זורק חיצים בקליפה של אותו המקום להוציא ממנה נ"ק והחיצים מד"ת ותפלה שגירה שם גיריו להוציא בלעם מפיהם:

מה ראית כי עשית את הדבר הזה י"ל מה ראית מושלל ההבנה ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הראשונים ז"ל טעם אשר הסכימה דעתו של א"א להוריד את שרה למצרים ולא חש פן יתאחזו בה ולא עוד אלא א"ל אמרי נא אחותי היא שנתן להם יד בזה שיקחו אותה ופרשו דארז"ל ירידת שרה אע"ה לבית פרעה ששמרה עצמה מן הערוה ומסרה נפשה לסרב בלתי יגע בה אותו רשע שבזה עשה לה השי"ת נס להצילה משם וזה הדבר היה עזר לישראל ברדתם לגלות מצרים שגם הם יהיו חזקים לבלתי הטמא בערות מצרים שאז עי"כ הקב"ה יעשה להם נסים ויגאלם ויוציאם משם וכל זה ראה אברהם אע"ה ברוה"ק לכך הסכים להורידה שם ואמר אחותי וכו' כדי שבזה יצמח עזר לישראל כאמור עכת"ד ולכן השר של אבימלך אשר ידע הסיבה של ירידת שרה למצרים ואשר אמר אחותי היא כדי שתלקח שכל זה עשה לטובת בניו בדורות הבאים לכן בא עתה להוכיח את א"א ושם דברים אלו בפי אבימלך באומרו מה ראית כי עשית את הדבר הזה כלומר מה שעשית במצרים ידענו הטעם כי ראית ברוה"ק שצריכין בניך לירד שם ולכן עשית אותו דבר של שרה אשתך כדי לפתוח להם פתח של הצלה בזה כאמור אך אצלינו מה ראית דבר שיהיה לבניך לעתיד כדי שתעשה מה שעשית עתה וכי ראית שבניך יהיו גולין בארצינו או איזה אופן אחר כדי שהקדמת להם פתח עזר והצלה בדבר זה:

ויקח אבימלך צאן ובקר וכו' נ"ל בס"ד הטעם שנתן לו ד' דברים אלו במתנה והשיב לו את שרה אשתו עם המתנה דנמצא השיב לו חמשה מינים בהשבה זו והוא כי עשה כן כנגד המכה ששלטה בחמשה מקומות שבגופים שנעצרו הנקבים של זרע ושל קטנים ושל רעי ושל שתי אזנים ושל חוטם לכן השיב לו את שרה עם ד' מיני מתנות אלו כדי שיתפלל על עצירת חמשה נקבים הנז' ועוד לתקן חטא אשר חשב לחטוא באות ה"א דאשה כשבקש לנגוע בה דלכך לקה בחמשה נקבים הנז' על ידי גבורות מנצפ"ך ולכך לכפרתו השיב את שרה עם ד' מיני מתנה להשלים מספר חמשה אי נמי עשה כן לכפר על משמוש ידים בחמשה אצבעות וכמ"ש רש"י נקיון כפים אין כאן הדא אמרה משמוש ידים היה כאן ולכך לקה בחמשה נקבים ועשה כפרתו בחמשה:

ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי כחסד וכו' י"ל למה בקש על ג' דורות ולא יותר ועוד איך מדמה זה המבוקש שלו לחסד שעשה עמו דנראה להפך הוא עשה עמו דוקא ואיך יעשה הוא עם ג' דורות ועוד מהו החסד אם בפירוש רש"י שא"ל הנה ארצי לפניך אין זה חסד לאברהם אלא חסד לאנשי המקום כי אדם עשיר מופלג אם ידור בעיר אחת יגיע ממנו טובה גדולה לאנשי המקום מכמה צדדין ונ"ל בס"ד כי החסד הוא מה שנתן לו מתנות רבות בעת שהשיב לו את שרה וזה נקרא חסד כי השי"ת לא צוהו על זאת אלא רק א"ל השב את אשת האיש והמתנות הוסיף מדעתו וכל אדם שעושה דבר חוץ מן החיוב נקרא חסד ובזה החסד שנתן לו מתנות עשה תועלת לאברהם אע"ה שביטל הלעז מפי הבריות על דבר אשתו דבלא"ה היו אומרים אחר שנתעלל בה שילחה אך עתה שהוצרך לפייסו במתנה נתברר שלא נגע בה וכמ"ש רש"י בפסוק ואת כל ונכחת יע"ש והנה ידוע כי הלעז דרכו להמשך בפי העולם שלשה דורות דוקא מכאן ואילך ישתקע הדבר וישתכח הענין ולא ישאר ממנו בפי העולם מאומה וכיוצא בזה כתב הגאון נו"ב ח"א בי"ד סי' ס"ט במשודך שנשתדך עם בת פלוני ופקר אביה של הכלה דבזה זרע המשודכת הלז יוכל להיות פגום מחמת אבי אביה אך משם ואילך יתבטל הפגם וכתב הגאון מהרח"ף ז"ל דוגמה לזה תמצא ע"פ הדין בדבר איסור בגדולי תרומה של גידולי גידולין שרי דהיינו עד שלשה גרנות אסור והד' מותר כנז' בירושלמי פ"ט דתרומות וכן דוגמה לזה כתב מר"ן ב"י סימן קט"ו להעמיד יגורט"י של גוים דעד ג"פ אסור ע"ש ועיין חק"ל יו"ד סי' לק"ט ע"ש וכן הענין כאן דהלעז לא ימשך אלא שלשה דורות ואחר שלשה ישתכח ויתבטל ולכן השי"ת הרחיק את גר מצרי ואדומי שלשה דורות דוקא ואחר שלשה דורות נתרים בבת ישראל ועל כן תועלת זו של ביטול הלעז שעשה להם בחסד זה של המתנה הועילה לשלשה דורות כי אחר שלשה דורות בלא"ה היה מתבטל הלעז מאיליו ומשתכח ולכן כנגד התועלת הזאת שעשה להם בשלשה דורות הראשונים בקש ממנו הטובה הזאת בשלשה דורות שא"ל אם תשקור לי ולניני ולנכדי ופירש הטעם למה אני מבקש על שלשה הוא כחסד אשר עשית עמך שהוא הועיל למשך שלשה דורות כן תעשה עמדי במשך שלשה:

חיי שרה

ויהיו חיי שרה מאה שנה הדקדוק ידוע דהול"ל ותחי שרה ועוד אומרו שני חיי שרה לשון כפול הוא וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשי"ך ז"ל ונ"ל בס"ד דידוע שנים שהאדם חי בצדקות נקראים חיים ואם לאו אין נקראים חיים גם ידוע דארז"ל בן מ"ח שנה הכיר אברהם אבינו את בוראו וידוע שהוא נשא את שרה בעודה קטנה וכנז' בגמרא גם הוא היה גדול ממנה עשר שנים כי בת צ' היתה בלידת יצחק והוא היה בן מאה וא"כ לפ"ז כיון שהוא הכיר בן מ"ח היא הכירה עמו בת ל"ח ונמצא בגיותה עשתה ל"ז שנים כי שנת ל"ח תחשב עם שנים של גירות ובא הכתוב להגיד אל תחשוב ל"ז שנים הראשונים של שרה שהם כמנין ויהי"ו היו פגומים ואין נקראים חיים אלא ויהיו חיי שרה ר"ל גם אותם ל"ז שנים שהם כמנין ויהיו נחשבים חיי שרה כי הם תיקנו אח"כ שנים הראשונים ועשאום סולת נקיה שנים של חיים באופן כי הם שוים בחשבון אחד עם כל שנים הבאים אחריהם שהם סך הכל מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים וחזר ואמר שני חיי שרה כי הצדיק יש לו שני מיני חיים הא' הם חיים בכימות שהאריך ימים והא' חיים באיכות כמ"ש יגע רבי בון בכ"ח שנים מה שאין תלמיד ותיק יגע במאה שנה ובזה יובן כי בי ירבו ימיך באיכות ויוסיפו לך שנות חיים בכימות וכן הוא אומר כי היא חייך ואורך ימיך ולז"א כאן שני חיי שרה שזכתה לשני מיני חיים של איכות ושל כימות ותיבת שני ר"ל שתים ובזה יובן הכתוב לקמן ואברהם זקן בא בימים ב' ימים ר"ל ב' בחינות ימים דכימות ודאיכות יען כי וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו ולכך זכה לשני מיני ימים הנז' של הכימות ושל האיכות:

ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל נ"ל בס"ד דהשי"ת עשה חשבון הימים של האדם במעשיו יום אחד לשנה כולה שנידון ביום ר"ה דוקא לטובת האדם שאם יעמדנו לדין יום א' לחודש וכל ר"ש יום א' לשבוע לא יוכל לעמוד כי לפעמים ימצא רוב הימים של החודש חסרים ומקולקלים וכן רוב ימי השבוע או כולו חסר ומקולקל וצריך לכלותו אך עשה חשבון לכל ימי השנה שאז ימים נושאים ימים וימים משלמים ובזה אפשר שימצא רובו זכיות אמנם אותם שהם צדיקים גמורים שאין חוטאים כלל בשום יום ואין להם מחסור בשום יום כלל אין צריכין לתקנה זו אלא יכולים הם לבא בחשבון המעשים לפני הקב"ה דבר יום ביומו כי אין מחסור ליראיו בשום יום כדי שיצטרך למלאתו מיום אחר ובזה פרשתי בס"ד תפלת שלמה הע"ה והיו דברי אלה וכו' קרובים אל ה' אלהינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו פירוש שביקש שיהיו כולם צדיקים גמורים שאין למו מחסור שאז אפשר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו ולא יצטרכו ליום אחד לכל השנה כולה וז"ש כאן ואברהם זקן שקנה חכמה בא בימים ר"ל בא לפני הקב"ה בחשבונו בימים ר"ל דבר יום ביומו יען כי וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד ואברהם זקן שקנה חכמה יען כי בא בימים ב' ימים שהם מ"ח שעות והתורה שהיא החכמה נקנית במ"ח מעלות כנז' בברייתא דאבות או יובן בס"ד אותו זמן היה בן ק"מ שנה כי בן ק' שנה הוליד את יצחק ואותו זמן שהשיאו אשה היה יצחק בן ארבעים שנה כמ"ש ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וידוע ימים הקצובים לכל אדם הם שבעים כמ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה וק"מ הם ב"פ שבעים הרי אותו זמן נכנס בשתי ימים של בני אדם וז"ש בא בימים או יובן בס"ד ואברהם זקן שקנה חכמה ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשה"פ פרשת לך לך שתיקן מוח חכמה וגם בא בימים שזכה לשם אל שהוא בחסד השולט בימים דכתיב חסד אל כל היום ועיי"כ בירך את אברהם בכל כי קודם אותיות בכל יש מספר א"ל ואחר אותיות בכל יש מספר חכמה:

ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וכו' י"ל מאי קמ"ל מגמלי אדוניו וכי ס"ד שלקח משל אחרים למאי נקט וילך מאחר דאמר אח"כ ויקם וילך ועוד תיבת ויקם נראה יתר ונ"ל בס"ד דארז"ל בהליכה זו קפצה לו הארץ ועוד כמה נסים נעשו לו ובודאי כל נסים אלו נעשו לו בזכות אברהם אע"ה שנתלוה עמו בדרך אך כיון שהוא עבד וחייב לילך בשליחות אדוניו אין לו יתרון מצוה בשליחות זו לכך התחכם שילך בשליחות זו ברגליו אע"פ שיש עמו גמלים חשובים כי הלוכו ברגליו אינו חייב בו ונמצא יש לו מצוה בכך אך ידוע כי הגמלים אינם שוים שיש אדם יש לו גמלים הרבה לפירותיהם או לשכרם אך אם הוא אדם גדול יש לו מין גמלים יקרים כמו בני הרמכים דאין נמצא ממין זה הרבה בעולם ולכן אלו לא קיימי לשכירות ואין רוכבים עליהם כל אדם כי אם הבעלים כאשר יזדמן להם ואלו נקראים על שם הבעלים ואין נמנים עם שאר גמלים ואליעזר כדי להשביע עיניהם לקח מאלו החשובים אשר נקראים על שם אדוניו וזהו מגמלי אדוניו ואע"פ שהיה לו גמלים חשובים אלו עכ"ז הוא לא רכב אלא וילך ברגליו ומאחר שניתן לבו לעשות מצוה זו לכך כל טוב אדוניו הוא זכות תורה ומע"ט של אברהם אע"ה נתלוה עמו בדרך לשומרו ולהגן עליו ולכך זכה לנס גדול והוא ויקם וילך וכו' כלומר תכף מהתחלת קימתו קפצה לו הארץ וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור שהלך לשם מקימה הראשונה או יובן ויקם וילך שעשה קימה לנ"ק שבירר בהילוכו או יובן ויקם שנעשה לעצמו קימה שבהלוכו זה יצא מארור ונכנס לברוך ע"י לבן כשא"ל בא ברוך ה' כמ"ש בזוה"ק:

הקרה נא לפני היום נ"ל בס"ד אותה שעה היתה מנחה שהיא חום דינא קשייא ורצה שתתמתק השעה שיתקרר הדין לעשות הצלחת דבר המבוקש ולז"א הקרה נא לפני היום לשון קרירות הרומז למיתוק הדינין או יובן בס"ד רצה שיזדמן לו זכות יום א' דמילת אברהם ויום א' דמילת יצחק ושלשה ימים של עקידה הרי חמשה ימים וז"ש הקרה נא לפני היום ה' יום ר"ל זכות חמשה יום הנז' או יובן בס"ד רצה להמשיך עשרה פעמים שם הוי"ה במילוי אלפין שעולה ת"ן שהם נרמזים באותיות שלפני אותיות אליעזר וז"ש הקרה נא לפני דייקא היום:

או יובן בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל דהגבורות הם פ"ר דמנצפ"ך ומתחלקים לחמשה חלקים כל חלק הוא נ"ו לכן כל אותיות נ"ו שבסוף תיבה הם בסוד הגבורה וכתב בשער מאמרי רשב"י שגם החמשה חסדים המה פ"ר שהם כמנין ורב חסד וכתבתי במ"א ההפרש בין הה"ח להג' כי ההג' כל חלק הוא נקרא נ"ו אך הה"ח כל חלק הוא נקרא יום כי החסד נקרא יום א"כ ההג' הם חמשה נ"ו והה"ח הם חמשה יום ואליעזר רוצה עתה שהגבורות יהיו חסדים ויאירו לו חמשה חסדים כדי שיצליח במעשיו וז"ש הקרה נא לפני היום ה' יום שהם חמשה חסדים ולא ה' נ"ו שהם הג' או יובן בס"ד כי ענין זה שהולך בו שהוא זווגו של יצחק אע"ה שממנו יצא זרע ישראל ודאי אינו נח לשטן ולכך יקטרג ויעשה סכסוכים ועכבות על כן ירצה שהיום הזה תתבטל שליטתו כמו יום האדיר בימי שנה שהוא יוה"כ ולז"א הקרה נא לפני היום בה"א הידיעה שהוא יוה"כ שיזדמן לפני כחו של אותו היום שהוא מבטל שליטת השטן ומהפכו לטובה כמ"ש רז"ל דהשטן ביוה"כ מלבד שאינו מקטרג אלא נהפך לטובה:

ויהי הוא טרם כלה לדבר י"ל תיבת הוא יתיר ונ"ל בס"ד דארז"ל שלשה נענו במענה פיהם וחד מהם אליעזר והוא היה הראשון ולז"א ויהי הוא דייקא אשר טרם כלה לדבר אז והנה רבקה יוצאת שנענה במענה פיו ועדיין משנברא העולם ועד עתה לא היה כן אצל צדיקים אחרים שיהיו נענים במענה פיהם שהוא היה ראשון בזה או יובן בס"ד בעבור הצלחת המבוקש שלו שבו גילוי זרע ישראל ותלוי בזה קיום כל העולמות נעשה אותה שעה זווג עליון למעלה כדי לשלשל שפע למעשה הנסים הצריכים לדבר זה וידוע כי הו"א רמז לזווג העליון שיזדווגו אות וא"ו דשמא קדישא עם אות ה"א דשמא קדישא ע"י מ"ד ומ"ן הרמוזים באות אלף שבו יו"ד עלאה ויו"ד תתאה והפרסא באמצע כמ"ש בקה"י וז"ש ויהי הו"א זווג עליון טרם כלה לדבר ועי"כ והנה רבקה יוצאת התחילו מעשה הנסים לצורך הענין המבוקש:

ואמרה שתה וגם גמלך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק י"ל למה עשה הסימן בהשקאת הגמלים ולא בהשקאת האנשים אשר עמו ונ"ל בס"ד כי הוא קבל מאברהם אע"ה שיצחק יוליד ב' בנים דוקא אחד צדיק מצד הטוב שבגבורת יצחק ואחד רשע מצד הסיגים אשר בגבורת יצחק ולכן א"ל ולקחתי אשה לבני ליצחק ר"ל אשה שתוליד שנים אחד נמשך מן הטוב שהוא בני ממש ואחד מן הסיגים שבגבורה הנקראת יצחק ולכן עשה הסימן שתאמר שישתה הוא כנגד בן הצדיק שתביא מיצחק וגם תאמר לו שתשאב לגמלים כנגד בן הבא מצד הסיגים שביצחק ולז"א אותה הוכחת לעבדך ליצחק עבדך כנגד בן הטוב וליצחק כנגד בן הבא מצד הסיגים שבו:

והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה נ"ל בס"ד דארז"ל עדיין לא יצאה מפתח הבית ורק אותו היום יצאה לקיים דבר בקשתו של אליעזר וז"ש טובת מראה מאד ולכן איש נכרי לא ידעה עדיין אפילו בהבטה כל דהו מאחר שלא יצאה חוצה ובזכות הצניעות שלה עשה לה הקב"ה נס עתה בהילוכה בחוץ שירדה העינים של עוברים למטה שכל אדם כשהיה מהלך לא היה יכול לשאת את עיניו לראות בבני אדם ההולכים ברחוב אלא עיניו יורדות למטה לראות בשטח הארץ כמי שעיניו כאבות כדי שלא יראו אותה כלל הן אנשים הן נשים ותמלא כדה ותעל באין שטן ואין פגע רע:

ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב י"ל למה לא אמרה לו כן מעיקרא שתה אדוני וגם לגמליך אשאב כי באמת כך היה נוסח בקשתו מאת ה' בתחלה שתשיב לו כו"כ אך הנה בלא"ה י"ל באומרו הגמאיני נא מעט מים מכדך למה רצה שישתה מן הכד עצמו וכי לא היה לו כלי שתשפוך בתוכו מים אך דקדוק זה מובן ע"פ הטעם שכתב הרב בית אהרן ז"ל עמ"ש גם לגמליך אשאב דהן אמת מן השמים שמו בלבה דבר זה שתשיב כך אך צריך טעם מה ראתה ע"פ השכל שתשאב לגמליו ג"כ ופירוש שהיתה מוכרחת מצד שכלה לעשות כך כי הוא שתה מן הכד עצמו אז אמרה בדעתה איך אעשה אם אוליך הכד לבית הרי נפגמו המים ששתה זה בפיו מן הכד עצמו ואם אשפוך המים לארץ ואחזור ואמלאהו מים טהורים להוליכו לבית הנה עומד על העין ורואה ויהיה לו בושה בזה שנראה שאני חוששת שנטמאו המים בשתייתו ולכך שפכתים על כן הוכרחה לומר לו עתה גם לגמליך אשאב כדי שתשפוך את המים לשוקת שישתו הגמלים ותחזור ותמלאהו לצורך הגמלאים עד אם כילו לשתות עכ"ד ובזה נתיישב דקדוק הנז' למה שתה מן הכד ולא הביא כלי שתשפוך לו בו כי אע"פ שבקש מהשי"ת שיניח בלבה לומר גם לגמליך אשאב רצה שיהיה הנס קרוב לטבע שתהיה תשובה זו של השקאת הגמלים הכרחית לבעלת השכל ואם יתן לה כלי לשפוך בו מים לא היה לזה הדבר הכרח אך כיון ששתה מן הכד אז נעשה לה הכרח לומר גם לגמליך אשאב ובזה ממילא מובן דקדוק הראשון שדקדקנו שלא שם השי"ת בלבה לומר גם לגמליך תכף כשאמר לה הגמיאיני נא מעט מים מכדך כי רצה השי"ת שדבר זה של שאיבת הגמלים תוליד אותו משכלה ובשאלתו ממנה להשקותו מים עדיין לא נעשה דבר שתוליד ממנו דבר זה של שאיבת הגמלים ולכך לא אמרה אלא שתה אדוני כי חשבה שיוציא הכלי מחיקו לשפוך לתוכו מים וישתה כדרך כל הארץ אך הוא כשאמרה שתה אדוני לא הוציא כלי אלא הגיש את פיו אצל הכד ושתה ובזה נעשה דבר שתוליד ממנו שאיבת הגמלים ואז עתה אחר ששתה בפיו מן הכד אמרה גם לגמליך אשאב והוסיפה לומר עד אם כילו לשתות גם זה מרוחב שכלה כי אמרה שמא יחשוב שאני אומרת לו גם לגמליך אשאב בשביל שהמים האלו שכבר נטמאו משתייתו שמוכרחת אני לשפכם בארץ לכן אמרתי לשאב את גמליו שלא ילכו המים לאיבוד לז"א עד אם כילו לשתות דודאי כדי צרכם צריך שאשאב עוד כמה כדין מן העינה ונראה שעשה השי"ת ככה שלא שם בלבה בנס להשיב לו מעיקרא על שאיבת הגמלים אלא המתין עד שתוליד תשובה זו משכלה להראות שבחה לאליעזר שידע שהיא שכלית מאד:

והאיש משתאה לה נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים סגולה להנצל מעין הרע לעשות ה' של כסף גם המנהג לומר חמשה כנגד בעלי עיה"ר להנצל ע"ש והוא היו עמו אנשים וראים אותה וחש פן יטילו בה עיה"ר בראותם יופיה וחכמתה וזריזותה ודרך ארץ שלה לכך שם לה בכונה שלו אות ה"א לשומרה מעיה"ר וז"ש משתאה לה תיבת משתא"ה קרינן בה שם את ה' לה או יובן בס"ד כי היא אותה שעה היתה חסרה ה"א ולכן כתיב תיבת נערה בפרשה זו נער חסר ה"א וכמ"ש בזוה"ק כתיב נער וקרינן נערה עד דלא קבלת דבר היא נער ולאחר דקבלת דבר נערה ע"ש והוא ע"י כונה שלו עתה המשיך לה אות ה"א למתק הדינים שלה ולז"א משתאה לה שם את ה' לה או יובן בס"ד ע"פ מ"ש הרב הקדוש מהרש"ם בלקוטי שושנים בפ' גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שיש שם קדוש הנקרא אתה שכותב המלאך על מצח הצדיק בהיותו הולך בגיא צלמות לברר משם נשמות ובזה השם של את"ה יהיה לו שמירה שלא יהיה ניזוק ע"ש ועתה ראה אליעזר שאותו מקום מלא עע"ז ורק צדקת זו ביניהם לכך נחשב אותו מקום גיא צלמות וצדקת זו שהוא לוקח אותה משם עתה הוא זמן הבירור של נ"ק שצריכה לברר מהם כשתלך מאתם לכך כיון להמשיך לה שמירה מן שם אתה ולז"א והאיש משתא"ה לה קרינן בה שם את"ה לה ועוד מחריש לדעת מחריש לשון התחכמות כמו החרש והמסגר ר"ל שהיה מתחכם ג"כ בכונתו להמשיך לה הארה מן הדעת להצלחת החיבור:

הנה רבקה לפניך קח ולך נ"ל בס"ד כונתם לומר הנה מצידינו אנחנו קשים וידועים במרמות ותחבולות ולא נגמור שום ענין עם שום אדם בנחת אלא אחר אלף צרות של מרירות אשר נמרר אותו וכ"ש ענין גדול כזה לתת בת מלכים יפה כלבנה לארץ אחרת אך אנחנו מודים תכף למסור אותה לך בראותינו תוקף הצלחת המזל שיש לך אשר לא נמצא הצלחה טבעית כזאת והוא כי רבקה היקרה הצנועה אשר מעת הולדה לא יצאה מפתח ולא שזפתה עין אדם אפילו הקרובים בני העיר והן היום ע"י הצלחת המזל שלך היא מאיליה נעשית לפניך שאתה איש נכרי והיית עומד חוץ לעיר וטיילת עמה ארוכות וקצרות בחקירות ודרישות כאות נפשך על כן מוכרחים אנו לכוף ראשינו נגדך להודות על המבוקש שלך למסרה לך לבלתי נהיה נגדיים עמך כי מי יוכל לנצח את בעל מזל ההצלחה כזאת הא ודאי ישוב חרבו אליו:

או יובן בס"ד הנה רבקה לפניך קח ולך כי נתנו עיניהם בממון ובקשו אותו ברמז כי בושו לבקש בפה מלא באומרם רבקה לפניך קח ולך ותניח הממון כי הממון הוא מונח בביתם וכאלו הוא בידם או יובן בס"ד ר"ל תקח אותה בבגדים שעליה כי אין זמן לעשות לה נדונייא ע"פ כבוד בית אביה וזהו כמו שהיא לפניך קח ולך או יובן בס"ד הם רצו שילך בלילה ההיא כדי שאחר שיצא וילך בדרך ירדוף אותו לבן בחילוף בגדים כלסיטי מזויין ויגזול ממנו הממון אך בהיות הממון בביתם אין גוזלים חוט אחד כמנהג הערביים ובאו לחזק לבו שלא יתפחד מן יציאת הלילה כי אמרו הנה זאת אשה לבן אדוניך שהוא גבורה וידוע כי בלילה שולטת מדת הגבורה וא"כ הלילה הוא זמן שליטתו ואיך יהיה נגזל ממונו בו וז"ש הנה רבקה לפניך קח ולך עתה ולא תפחד יען כי תהי אשה לבן אדוניך שהוא גבורה שזמן שליטתה בלילה או יובן בס"ד רצו שילך בלילה כדי לגזלו אך עשו טעם לעצתם שרוצים בכך בשביל להציל עצמם מן החשד שלא יחשדם אח"כ שהחליפו אותה מאחר שהם ידועים לרמאים לא ינקו מן החשד ולז"א הנה רבקה לפניך שאתה רואה אותה עתה שזו היא אשר השקתה אותך מים ונתת הנזם על אפה והצמידים על ידיה על כן בבקשה ממך קח ולך עתה שאם תעכב הליכתך עד הבוקר אפשר שתחשוד אותנו שהחלפנו אותה והבאנו לך בת אחרת:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד הנה רבקה לפניך קח ולך ע"ד אותו סומא שירש מאביו מרגלית אחת כלילת יופי ויקרת הערך ורצה למכרה ושלח אצל עשיר גדול וא"ל הנה המרגלית הזאת היא גלויה לפניך בלבד ולא לפניו כי הוא סומא ואינו רואה אותה כדי שיניח עליה ערך ושומה על כן אתה ע"פ נאמנות שלך תאמר ערכה ושוייה ותתן לו וכן כאן א"ל לבן רבקה אינה מסטרא דילן שנוכל להבין ערכה אלא היא מסטרא דקדושה והם סומין מסטרא זו שאינם יכולים לידע ערכה ומה האור הקדושה החופף על פניה ורק לפניך שאתה מסטרא דקדושה היא גלויה ותדע ערכה וז"ש הנה רבקה ערכה גלוי לפניך דוקא ולא לפנינו יען כי היא חלק כ"ו כלומר שם הקדושה שמספרו כ"ו וזה אותיות קח ולך אותיות חלק כ"ו ולכן ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' אב הקדושה ולא כאשר דברנו אנחנו נמצא כמו פקדון היתה בידינו שאינה מסוג שלנו ואתה תדע כמה ראוי לתת לנו מתן בעד פקדון היקר ששמרנו אותו:

תולדות

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק דקדוק הכפל ידוע ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל דיצחק אע"ה כשנולד באה לו נפש מסטרא דנוקבא לכן אמר והנה בן לשרה אשתך שייחסו לשרה הנקבה ולא לאברהם שהוא דכורא ולכן לא היה ראוי להוליד ולכן לא נולדה בת זוגו אך בעת העקדה פרחה נשמתו ובאה לו ע"י אברהם אע"ה נשמה מסטרא דדכורא ואז ראוי להוליד ולכך אותו עת נולדה בת זוגו שהיא רבקה כמ"ש ויהי אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמר וכו' ובתואל ילד את רבקה וכו' ובזה פירשו גורי האר"י ז"ל מהיכן יצא הדבר מהר המוריה יצא הדבר ע"ש ובזה פרשתי בס"ד רמז נכון בפרשה הקודמת בפסוק ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדוני ותקח הצעיף ותתכס והיינו דידוע כי נשמה שהיא מסטרא דדכורא היא מן אות יו"ד דשמא קדישא או מן אות וא"ו כי שניהם סוד דכורא אבל נשמה מסטרא דנוקבא היא מן אות ה"א ראשונה או ה"א אחרונה דשמא קדישא שהם סוד נוקבא והנה רבקה אותה שעה נצצה בה רוה"ק וידעה שזה בעלה אך ראתה אותו כמו שהיה בתחילת לידתו שהיה לו נשמה מסטרא דנוקבא ומן השמים היתה זאת כדי שתשאל וישיב לה אליעזר איך השי"ת הטיב חסדו עמו לעת עתה ולז"א מי האיש ה"א לזה חלק תיבת הלזה לשתים וקרי בה ה' לזה כלומר אני נקבה וגם לזה יש ה"א שהוא סטרא דנוקבא וא"כ מי האיש דאיך יבואו הבנים אם לא יש איש ואשה וכאן שנינו נקבות והשיב לה הוא אדוני כלומר ראיה זו שאת רואה היא היתה בראשונה אך לעת עתה הוא אדוני נעשה אדוני מסטרא דדכורא שיתייחס לאדוני אברהם ואז ותקח הצעיף הרומז לאור מקיף שנותן לה הזכר לנקבה בראשונה כי עתה ידעה שהוא זכר שראוי הוא לתת אור מקיף ובזה מובן בס"ד הכתוב כאן ואלה תולדות יצחק בן אברהם כי תולדות אלו באו מן יצחק אשר מתייחס לאברהם כי תחילתו היתה מתייחס לשרה כמ"ש והנה בן לשרה אשתך ולכך לא היה ראוי להוליד תולדות אלו יען כי אחר שנולד יצחק הנה עוד הפעם מחדש אברהם הוליד את יצחק והוא בזמן העקידה שהמשיך לו נשמה מסטרא דדכורא ונמצא כאלו ילדו פעם שנית מחדש:

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו דקדוק של תיבת לנכח ידוע וכבר נרגשו בזה חז"ל בגמרא ונ"ל בס"ד דרמז הכתוב כאן ב' זכיות של אברהם אע"ה אשר בקש יצחק אע"ה עתה להיות לו מהם עזר בתפילתו על הריון אשתו ששתי זכיות אלו רמוזים בשם רבקה והם האחד זכות הבקר אשר רץ אברהם לעשותו לכבוד האורחים דכתיב ואל בן הבקר רץ אברהם וארז"ל מצוה שמרה הקב"ה לזרעו והב' זריזותו בבוקר לקיים מצות העקידה דכתיב וישכם אברהם בבקר וארז"ל בעבור מצוה זו ניצולו זרע ישראל מבלעם ושני זכיות אלו רמוזים בשם רבקה כי רבקה בהפוך אתוון הוא הבקר גם רבקה אותיות הבקר וז"ש ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו ר"ל ע"י זכיות שהם לנכח שם אשתו או יובן בס"ד לנכח אשתו ע"פ מ"ש רחב"ד אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא חי כן יצחק כשבא להתפלל היה דבור התפלה הזאת שגור בפיו וזה נרמז באותיות שהם לפני אותיות רבקה כי לפני רי"ש יש שי"ן ולפני בי"ת יש גימ"ל ולפני ה"א יש וא"ו ולפני קו"ף יש רי"ש הרי אותיות שגו"ר וז"ש לפני אשתו כי העתר שלו היה שגור בפיו:

והנה בגמרא דיבמות דף ס"ד ארז"ל לנכח אשתו מלמד זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת וצריך להבין מה ענין זוית אלו דנקטי רבנן בלשונם הטהור ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב קה"י ז"ל בסוד אות אל"ף דיו"ד עלאה שבאלף ה"ס מ"ד שיורד ממוח הזכר והוא בחינת חסדים ויו"ד תתאה דאל"ף ה"ס מ"ן של האשה והוא"ו שבנתיים הוא הפריסו הנזכר בזוה"ק דמ"ד יורדים עד ההוא פריסו ומ"ן עולים עד ההוא פריסו והולד נוצר מן מ"ד ומ"ן שה"ס יו"ד עלאה ויו"ד תתאה ולכן כתיב וייצר בשני יודי"ן לרמוז על שני יודי"ן הנז' ונ"ל דשני יודי"ן הנז' ה"ס שני יודי"ן שבשם השילוב של הוי"ה אדנ"י וששה אותיות שבנתיים ה"ס וא"ו של אל"ף נמצא האיש ממשיך שפע למ"ד שלו מן יו"ד עלאה שעומדת בקרן זוי"ת העליונה והאשה ממשכת שפע למ"ן שלה מיו"ד תתאה שעומדת בקרן זוית השנית ולז"א זה עומד בזוית זו שהיא יו"ד עלאה להמשיך שפע משם למ"ד שלו וזו עומדת בזוית זו שהיא יו"ד תתאה להמשיך שפע למ"ן שלה כדי שבצירוף שניהם נעשה פועל טוב של ההריון:

ויתרוצצו הבנים בקרבה י"ל תיבת בקרבה לשון יתר ונ"ל בס"ד תוך שם רבקה יש קב שהוא מספר אמונה כי רציצתם היתה בענין האמונה יעקב מפרכס לצאת בעוברה פתח בהמ"ד ועשו מפרכס בעוברה פתח בתי ע"ז גם אותיות ק"ב הנז' רמז לסוד ק"ב חרובין זה מפרכס לתקנם וזה מפרכס לינק מהם בחורבנם:

ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו י"ל למה עשה כך ולמה הוצרך הכתוב להודיע זה ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב בית אהרן ז"ל עמ"ש שני גוים בבטנך דצ"ל מה השיב לדרישתה בדבר זה והלא דרישתה היתה על הפחד שפחדה על עצמה פן תסתכן מרצצת הבנים בקרבה וא"כ מה הפיוס שפייסה בשני גוים בבטנך כי אדרבה עתה תחוש יותר בראותה שיש בקרבה שנים ופירש ע"פ מ"ש בגמרא דשבת דשמואל לא הוה אזיל בארבא אא"כ הוה גוי בהדיה כי אמר שטנא בתרי אומי לא שליט לז"א לה אל תיראי מן הסכנה בזה צער העיבור שישלוט בך השטן ח"ו כי שני גויים בבטנך שהם שני אומות ושטנא בתרי אומי לא שליט עכ"ד ובזה מובן הטעם אחר שיצא עשו לא רצה יעקב שישאר לבדו כי עתה בעת לידה הוא עת סכנה וישלוט השטן לכך התחכם להיות ידו אוחזת בעקב עשו עד שיצא גם הוא כולו מן בטן אמו ולא ישלוט השטן להרע לו כן נ"ל דרך צחות:

והנה תומים בבטנה נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו ז"ל בעץ חיים שער לאה ורחל פ"ח בסוד הכתוב ויעקב איש תם כי יעקב אע"ה הוא בקדושה נקרא תם וכנגדו בקליפה נקרא מת ובזה פירש הרב אמת ליעקב ז"ל מ"ש רז"ל יעקב אבינו לא מת כי אצל יעקב שהוא בקדושה הוא אותיות תם ואינו אותיות מת עכ"ד ע"ש ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב הקטון יהיה לאלף כי יעקב נקרא קטון דכתיב יעקב בנה הקטן וכן מי יקום יעקב כי קטן הוא וההפרש בין תם למת הוא כי תם המ"ם דמנצפ"ך עולה מספרם אל"ף משא"כ מת המ"ם בארבעים וזהו הקטון הוא יעקב יהיה לאלף כי הוא תם שמספרם אלף ולא מת וז"ש אדם אחד מאלף מצאתי אדם אחד הוא יעקב אע"ה שהוא שופריה דאדם ואותיות שמו משלמים למספר אחד כי אברהם יצחק יעקב הם י"ג אותיות מאלף מצאתי כי הוא סוד תם שעולה אלף וז"ש והנה תומם חלק התיבה לשתים וקרי בה ת"ו מ"ם בבטנה שיש בבטנה ת"ם שהוא אות ת"ו קודם לאות מ"ם ולא להפך:

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב נ"ל בס"ד בא הכתוב ללמד שני טעמים לאהבת יצחק את עשו שלא תחשוב שאהב באמת את הרשע אלא הוכרח להראות לו אהבה מבחוץ חדא משום כי עשו היה ציד בפיו רמאי שהיה מראה טלפים לפני יצחק לשאל לו שאלות של חסידות אם מעשרין את המלח והתבן וכיוצא בזה שלא היה רוצה להראות עצמו כרשע לפני אביו לכן אמר אם אין אני מראה לו אהבה ידע שאני מכיר ברשעתו ואז יהיה רשע בפרהסייא ויוסיף רשע עשר ידות משא"כ עתה ימנע בבושתו ממני והב' ראה שרבקה אוהבת את יעקב להדיה ואמר אם גם אראה אהבתי ליעקב ושנאתי לעשו אז יסתכן יעקב בקנאת עשו שהיה מתקנא בו משא"כ עתה אם רואה שאני מראה לו אהבה לא יתקנא מן אהבת רבקה ליעקב כי יסתפק באהבה שלי ולז"א ויאהב יצחק את עשו לא מפני שלא הכיר ברשעו אלא הסיבה חדא כי ציד בפיו שהוא בוש עתה להראות רשעתו ואדרבא מראה חסידות ואם אשנאהו יפקור וירשיע ביותר והב' דרבקה אוהבת את יעקב לבדו ולא את עשו ואם גם יצחק יעשה כן היה מסתכן יעקב מקנאת עשו:

מכרה כיום את בכורתך לי נ"ל ע"פ מ"ש רבי עקיבה בפסוק וישליכם אל ארץ כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם אין חוזרין וז"ש מכרה כיום שהולך ואינו חוזר כן מכירה זו אין לה חזרה וחרטה ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים כי אחזו בלמוס ואמר שמא יטעון כי אנוס הוא מצד חולי הבלמוס לכך נתן לו לחם כדי להסיר החולי ממנו ואח"כ נזיד עדשים:

תוכן העניינים

בן איש חי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה