פרק כג · אות יא
יא זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה (במדבר לד, ב), מַהוּ לָכֶם, לָכֶם הִיא רְאוּיָה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וְהָיָה מַשִֹּׂיא לַעֲבָדָיו שְׁפָחוֹת מִן אוּסְיָא אַחֶרֶת, וּלְשִׁפְחוֹתָיו עֲבָדִים מִן אוּסְיָא אַחֶרֶת, עָמַד הַמֶּלֶךְ וְחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ, אָמַר, הָעֲבָדִים שֶׁלִּי וְהַשְּׁפָחוֹת שֶׁלִּי, מוּטָב שֶׁאַשִֹּׂיא עֲבָדַי לְשִׁפְחוֹתַי, שֶׁלִּי לְשֶׁלִּי. כָּךְ כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָאָרֶץ שֶׁלִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כד, א): לַה' הָאָרֶץ, וְאוֹמֵר (ויקרא כה, כג): כִּי לִי הָאָרֶץ, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, מוּטָב שֶׁאַנְחִיל אַרְצִי לַעֲבָדַי, שֶׁלִּי לְשֶׁלִּי. לְכָךְ נֶאֱמַר: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה.