פרק כב · אות ד
ד וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה (במדבר לא, ו), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: נְקֹם נִקְמַת, אַתָּה בְּעַצְמְךָ, וְהוּא מְשַׁלֵּחַ אֶת אֲחֵרִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּאֶרֶץ מִדְיָן אָמַר אֵינוֹ בְּדִין שֶׁאֲנִי מֵצֵר לְמִי שֶׁעָשָׂה בִּי טוֹבָה, הַמָּשָׁל אוֹמֵר בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ אַל תִּזְרֹק בּוֹ אֶבֶן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ זוֹ מִדְיָן שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ משֶׁה, שֶׁזּוֹ בְּצַד מוֹאָב וְהִיא חֲרֵבָה עַד עַכְשָׁו, לָמָּה שָׁלַח פִּינְחָס, אָמַר, מִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה הוּא גוֹמֵר, הוּא הֵשִׁיב אֶת חֲמָתוֹ וְהִכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית, הוּא יִגְמֹר מִצְוָתוֹ. (במדבר לא, ו): וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ, זֶה הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, ט): כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ וגו'. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, שֶׁהֵם אוּרִים וְתֻמִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט, כט): וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן. (במדבר לא, ז ח): וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר, וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן וגו' הָרְגוּ בֶּחָרֶב, מַה בִּקֵּשׁ שָׁם, אֶלָּא שֶׁהָלַךְ לִטֹּל שְׂכָרוֹ מִן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, עָלָיו נֶאֱמַר (משלי כו, כז): כֹּרֶה שַׁחַת בָּהּ יִפּוֹל וְגוֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב. (במדבר לא, יא יב): וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ, וַיָּבִאוּ אֶל משֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁלֹא נָטְלוּ כְּלוּם מִן הַבִּזָּה שֶׁלֹא בִּרְשׁוּת, אֶלָּא הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ נָטְלוּ. (במדבר לא, יג): וַיֵּצְאוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם, לְהוֹדִיעַ עִנְוְתָנוּתוֹ וְשִׁבְחוֹ שֶׁל משֶׁה שֶׁהָיוּ כֻּלָּם תַּלְמִידֵי תַלְמִידָיו.