פרק כא · אות טו
טו דָּבָר אַחֵר, יִפְקֹד ה', מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁרָאָה אִשָּׁה אַחַת יְתוֹמָה, בִּקֵּשׁ לִטֹּל אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, שָׁלַח לְתָבְעָהּ, אָמְרָה אֵינִי כְּדַאי לְהִנָּשֵׂא לַמֶּלֶךְ, שָׁלַח לְתָבְעָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים, וְלֹא הָיְתָה מְבַקֶּשֶׁת, לְסוֹף נִשַֹּׂאת לוֹ. לְאַחַר זְמַן כָּעַס עָלֶיהָ הַמֶּלֶךְ וּבִקֵּשׁ לְגָרְשָׁהּ, אָמְרָה אֲנִי לֹא בִקַּשְׁתִּי לְהִנָּשֵׂא לָךְ אַתָּה בִּקַּשְׁתָּ אוֹתִי, הוֹאִיל וְכָךְ גָּזַרְתָּ לְגָרְשֵׁנִי וְלִטֹּל אַחֶרֶת, אַל תַּעֲשֶׂה לָזוֹ כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לִי. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי שִׁבְעָה יָמִים הָיָה מְפַתֵּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ (שמות ד, יג): שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, (שמות ד, י): לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, הֲרֵי שִׁבְעָה יָמִים, לְאַחַר זְמַן פִּיְּסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְעָשָׂה כָּל אוֹתָן הַנִּסִּים עַל יָדוֹ, בַּסּוֹף אָמַר לוֹ (במדבר כ, יב): לֹא תָבִיאוּ, אָמַר לוֹ משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי לֹא בִקַּשְׁתִּי לַהֲלֹךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ג, כד): אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ וגו', הוֹאִיל וְכָךְ גָּזַרְתָּ עָלַי, אוֹתוֹ שֶׁיִּכָּנֵס אַל תַּעַשׂ לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ לִי, אֶלָּא (במדבר כז, יז): אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. וְעָשָׂה משֶׁה בְּטוּב עַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, ט): טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְבֶן בֵּיתוֹ תֵּן לִפְלוֹנִי סְאָה שֶׁל חִטִּים, הָלַךְ וְנָתַן לוֹ סְאָתַיִם, אָמַר לוֹ הֲרֵי סְאָה מִשֶּׁל מֶלֶךְ וּסְאָה מִשֶּׁלִּי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (במדבר כז, יח): וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו, יַד אַחַת, מֶה עָשָׂה (במדבר כז, כג): וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו וַיְצַוֵּהוּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. לְפִיכָךְ (משלי כז, יח): נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, לָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כִּתְאֵנָה, שֶׁרֹב הָאִילָנוֹת, הַזַּיִת, הַגֶּפֶן וְהַתְּמָרָה, נִלְקָטִין כְּאַחַת, וְהַתְּאֵנָה נִלְקֶטֶת מְעַט מְעַט, כָּךְ הַתּוֹרָה הַיּוֹם לוֹמֵד מְעַט וּלְמָחָר הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְלַמֶּדֶת לֹא בְּשָׁנָה וְלֹא בִּשְׁנָתַיִם. (במדבר כז, יח): אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, לְפִי שֶׁאָמַר (במדבר כז, טז): אֱלֹהֵי הָרוּחֹת, שֶׁאַתָּה מַכִּיר רוּחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכָּל בְּרִיָה, וּתְמַנֶּה אָדָם שֶׁיֵּדַע לַהֲלֹךְ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם לְפִי דַעְתּוֹ. וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו, כְּמַדְלִיק נֵר מִנֵּר. (במדבר כז, כ): וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, כִּמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי. וּמַה שֶּׁאָמַרְתָּ (במדבר לו, ט): וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר, הַכָּבוֹד אֵינוֹ זָז מִבֵּית אָבִיךָ, שֶׁאַף יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעוֹמֵד תַּחְתֶּיךָ (במדבר כז, כא): וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד.