פרק כא · אות ה
ה צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַבְתִּי (דברים כ, י): כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם, לְאֵלּוּ לֹא תַעֲשׂוּ כֵן (דברים כג, ז): לֹא תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם, אַתְּ מוֹצֵא בְּמִי שֶׁבָּא עִמָּהֶם בְּמִדַּת רַחֲמִים לְסוֹף בָּא לִידֵי בִזָּיוֹן מִלְחָמוֹת וְצָרוֹר, וְאֵיזֶה זֶה דָּוִד (שמואל ב י, ב): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה תַעֲבֹר עַל דְּבָרַי, אֲנִי כָתַבְתִּי: לֹא תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם, וְאַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּם גְּמִילוּת חֶסֶד (קהלת ז, טז): אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם מְוַתֵּר עַל הַתּוֹרָה, וְזֶה שׁוֹלֵחַ לְנַחֵם בְּנֵי עַמּוֹן וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֶסֶד, סוֹף בָּא לִידֵי בִּזָּיוֹן (שמואל ב י, ד): וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵּי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם, וּבָא לִידֵי מִלְחָמָה עִם אֲרַם נַהֲרַיִם וּמַלְכֵי צוֹבָה וּמַלְכֵי מַעֲכָה וְעִם בְּנֵי עַמּוֹן, אַרְבָּעָה אֻמּוֹת, וּכְתִיב (שמואל ב י, ט): וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה וגו', מִי גָרַם לְדָוִד כָּךְ, שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִם מִי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא תִדְרשׁ שְׁלֹמָם, לְכָךְ כְּתִיב צָרוֹר אֶת וגו'.