פרק כ · אות יא
יא וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה (במדבר כב, כ), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לג, טו יז): בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים, אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים, לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה. הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ שֶׁהֲלִיכָתוֹ מְאַבַּדְתּוֹ מִן הָעוֹלָם וּמוֹלִיכַתּוּ לִבְאֵר שַׁחַת, (איוב לג, ל): [לחשך] לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, שֶׁאִבֵּד נַפְשׁוֹ בַּהֲלִיכָתוֹ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוֹלֵךְ אָדָם לַחְטוֹא הַשָֹּׂטָן מְרַקֵּד לוֹ עַד שֶׁגּוֹמֵר הָעֲבֵרָה, כֵּיוָן שֶׁאִבְּדוֹ חוֹזֵר וּמוֹדִיעוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ז, כב כג): הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבֹא, עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח. הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן בִּלְעָם הָרָשָׁע עַד שֶׁהָלַךְ וְאִבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ, מִשֶּׁיָּצָא מִן כְּבוֹדוֹ וְיָדַע בַּמֶּה שֶׁהוּא בּוֹ, הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ (במדבר כג, י): תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים.