פרק כ · אות ט
ט וַיָּבֹא אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה (במדבר כב, ט), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כח, י): מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפּוֹל, זֶה בִּלְעָם, שֶׁבַּתְּחִלָּה הַבְּרִיּוֹת נוֹהֲגוֹת בְּכַשְׁרוּת, וּבִדְבָרָיו אֵלּוּ הָיוּ נוֹהֲגִין בַּעֲרָיוֹת, שֶׁהָרִאשׁוֹנִים (בראשית כט, ט): וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן, (שמות ב, טז): וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת, עָמַד בִּלְעָם וְהִטְעָה אֶת הַבְּרִיוֹת בַּעֲרָיוֹת, וּכְמוֹ שֶׁהִטְעָה הֻטְעָה, בָּעֵצָה שֶׁנָּתַן בָּהּ נָפַל, וְהִטְעָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (איוב יב, כג): מַשְֹּׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ, אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע אֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהֶן, יֵשׁ שָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה בְּבָנָיו כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה, לְכָךְ אָמַר לְהַטְעוֹתוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ וַיֹּאמֶר בִּלְעָם בָּלָק בֶּן צִפֹר, הִתְחִיל מִתְגָּאֶה וְאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה מְכַבְּדֵנִי וְאֵין אַתָּה מוֹצִיא לִי שֵׁם בָּעוֹלָם הַמְּלָכִים מְבַקְּשִׁים אוֹתִי. (במדבר כב, יא): הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם, עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ, לְהוֹדִיעַ שֶׁשֹּׂוֹנֵא יוֹתֵר מִבָּלָק, שֶׁבָּלָק לֹא אָמַר קָבָה, אֶלָּא אָרָה, וְזֶה קָבָה בְּפֵרוּשׁ, הוּא אָמַר (במדבר כב, ו): וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ, וְהוּא אוֹמֵר (במדבר כב, יא): וְגֵרַשְׁתִּיו, מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא.