פרק כ · אות ד
ד וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן (במדבר כב, ד), מַה טִּיבָן שֶׁל זִקְנֵי מִדְיָן כָּאן, שֶׁהָיוּ רוֹאִין אֶת יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִין שֶׁלֹא כְּדֶרֶךְ הָאָרֶץ, וְאָמְרוּ מַנְהִיג שֶׁלָּהֶן בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל, נֵדַע מֵהֶן מַה מִּדּוֹתָיו, אָמְרוּ לָהֶם זִקְנֵי מִדְיָן אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו. אָמְרוּ לָהֶן אַף אָנוּ נָבוֹא כְּנֶגְדָן עִם אָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן, וַהֲלוֹא אַתְּ מוֹצֵא שֶׁמִּדְיָנִים נִלְחָמִים עִם הַמּוֹאָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, לה): הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב, וְהַשִֹּׂנְאָה בֵּינֵיהֶם מֵעוֹלָם, מָשָׁל לִשְׁנֵי כְלָבִים שֶׁהָיוּ מְרִיבִים זֶה עִם זֶה, בָּא זְאֵב עַל אֶחָד מֵהֶן, אָמַר הַשֵּׁנִי אִם אֵינִי עוֹזְרוֹ, הַיּוֹם הוֹרֵג אֶת זֶה וּלְמָחָר יָבוֹא עָלַי, לְפִיכָךְ נִתְחַבְּרוּ מוֹאָב עִם מִדְיָן. (במדבר כב, ד): עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, מַה שּׁוֹר כֹּחוֹ בְּפִיו אַף אֵלּוּ כֹּחָן בְּפִיהֶן, מַה שּׁוֹר כָּל מַה שֶּׁמְּלַחֵךְ אֵין בּוֹ סִימַן בְּרָכָה אַף אֵלּוּ כָּל אֻמָּה שֶׁנּוֹגְעִים אֵין בָּהֶם סִימַן בְּרָכָה, מַה שּׁוֹר מְנַגֵּחַ בְּקַרְנָיו, אַף אֵלּוּ מְנַגְּחִין בִּתְפִלָּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. (במדבר כב, ד): וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא, וַהֲלוֹא מִתְּחִלָה נָסִיךְ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יג כא): אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם, אֶלָּא מִשֶּׁנֶּהֱרַג סִיחוֹן הִמְלִיכוּהוּ תַּחְתָּיו בָּעֵת הַהִיא, שֶׁגָּרְמָה לוֹ שָׁעָה.