פרק יט · אות כט
כט נַעְבְּרָה נָא בְאַרְצֶךָ (במדבר כ, יז), כְּמוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם שֶׁלֹא לְהַזִּיקוֹ, כָּךְ שָׁלַח לָזֶה (דברים ב, כח): אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי, דַּרְכָּן שֶׁל מַיִם לִתֵּן בְּחִנָּם וְאָנוּ נִתֵּן דָּמוֹ. (במדבר כ, יז): דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, וּבְמָקוֹם אַחֵר כְּתִיב (דברים ב, כט): עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר, אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְשׁוֹמֵר שֶׁנָּטַל שְׂכָרוֹ לִשְׁמֹר גֶּפֶן אוֹ תְּאֵנָה, בָּא אֶחָד וְאָמַר לוֹ עֲבֹר מִכָּאן שֶׁאֲנִי בּוֹצֵר אֶת הַכֶּרֶם, אָמַר לוֹ אֲנִי אֵינִי יוֹשֵׁב לִשְׁמֹר אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ וְאַתָּה בָּאתָ לְבָצְרָהּ. כָּךְ סִיחוֹן נָטַל שְׂכָרוֹ מִכָּל מַלְכֵי אֶרֶץ כְּנַעַן וְהָיוּ מַעֲלִין לוֹ מִסִּין, שֶׁהָיָה מַמְלִיךְ אוֹתָן, הוּא וְעוֹג שְׁקוּלִין כְּנֶגֶד כֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, יא): לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲבֹר בְּאַרְצְךָ לִכְבּשׁ אֶת הַמַּלְכוּת, אָמַר לָהֶם אֵינִי יוֹשֵׁב אֶלָּא לְשָׁמְרָם מִפְּנֵיכֶם, (במדבר כא, כג): וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ. (במדבר כא, כג): וַיֶאֱסֹף סִיחֹן, בְּמַחֲשָׁבָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמָסְרוֹ בְּיָדָן שֶׁלֹא בְצַעַר, כְּתִיב (דברים א, ד): סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן, אִלּוּ חֶשְׁבּוֹן מְלֵאָה יַתּוּשִׁים אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכָבְשָׁהּ, וְאִלּוּ הָיָה סִיחוֹן בְּבִקְעָה אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁלֹט בּוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהָיָה גִבּוֹר וְשָׁרוּי בְּעִיר מִבְצָר. אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן, אִלּוּ יוֹשֵׁב לוֹ בָּעֲיָרוֹת שֶׁלּוֹ הוּא וְאֻכְלוּסָיו, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְיַגְּעִין בּוֹ לִכְבּשׁ אֶת כָּל עִיר וָעִיר, אֶלָּא כִּנְּסָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵיהֶם לְמָסְרָן בְּיָדָן בְּלֹא צַעַר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ב, לא): רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ, הָרְגוּ אֶת כָּל גִּבּוֹרָיו שֶׁיָּצְאוּ לִקְרָאתָן וְחָזְרוּ עַל הַנָּשִׁים וְהַטַּף שֶׁלֹא בִּיגִיעָה, לְכָךְ כְּתִיב: וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן, (במדבר כא, כה): וַיִּקַח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה.