פרק יט · אות כד
כד וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאוֹבוֹת (במדבר כא, י), שֶׁנַּעֲשׂוּ אוֹיְבִים לַמָּקוֹם, (במדבר כא, י): וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, שֶׁהָיוּ מְלֵאִים עֲבֵרָה. (במדבר כא, יב): וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד, שֶׁלֹא הָיָה הַנַּחַל אֶלָּא מְלוֹא זֶרֶת וְלֹא יָכְלוּ לְעָבְרוֹ שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב, יג): עַתָּה קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד, וּכְתִיב (דברים ב, יד): וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר. (במדבר כא, יג): מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן, שֶׁנִּתְרַצֶּה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.