פרק יח · אות יא
יא וַיֹּאמְרוּ (במדבר טז, כב), אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמָּרְדָה עָלָיו מְדִינָה וְעָמְדוּ וְקִלְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אוֹ שְׁלוּחָיו עֲשָׂרָה אוֹ עֶשְׂרִים מֵהֶם, מְשַׁלֵּחַ שָׁם לִגְיוֹנוֹתָיו וְעוֹשֶׂה בָּם אַנְדְּרוֹלוֹמוֹסְיָא וְהוֹרֵג הַטּוֹבִים עִם הָרָעִים, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בָּהֶם מִי מָרַד וּמִי לֹא מָרַד, מִי כִּבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ וּמִי קִלֵּל, אֲבָל אַתָּה הַיּוֹדֵע מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אָדָם וּמַה שֶּׁהַלְּבָבוֹת וְהַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, וְיִצְרֵי בְּרִיּוֹתֶיךָ אַתָּה מֵבִין, וְאַתָּה יוֹדֵעַ מִי חָטָא וּמִי לֹא חָטָא, מִי מָרַד וּמִי לֹא מָרַד, אַתָּה יוֹדֵעַ רוּחַ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר (במדבר טז, כב): אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָפֶה אֲמַרְתֶּם, אֲנִי מוֹדִיעַ מִי חָטָא וּמִי לֹא חָטָא.