פרק יב · אות יד
יד הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כד, ה): מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב וגו', מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, זֶה אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר וְשֶׁבְּשִׁילֹה וּבְנוֹב וְגִבְעוֹן, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אַל תְּהִי קוֹרֵא מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, אֶלָּא מַשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַמִּשְׁכָּן וּמִקְדָּשׁ יִתְמַשְׁכְּנוּ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שֶׁחָטְאוּ. מִשְׁכָּן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, ס): וַיִּטּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם, שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ אָדָם (יחזקאל לד, לא): צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם. הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ד, יא): שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן, וְאוֹמֵר (נחמיה א, ז): חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ, זֶה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, כְּמָה דְתֵימָא (שמות כב, כה): אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ. לְכָךְ נִקְרָא מִשְׁכָּן, שֶׁכָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲשׂוּ לִי מִשְׁכָּן, שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ יְהֵא מִתְמַשְׁכֵּן עַל יְדֵיהֶם.