פרק יב · אות ו
ו וַיְהִי בְּיוֹם וגו', מַהוּ וַיְהִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ תְּנָאִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהֵם בְּמִצְרַיִם, שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיאָם מִשָּׁם אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ מִשְׁכָּן וְיַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט, מו): וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם, עַל מְנָת לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם, וְכֵיוָן שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְיָרְדָה הַשְּׁכִינָה וְשָׁרְתָה בְתוֹכָם. וַיְהִי, רַב אָמַר דָּבָר שֶׁלֹא הָיָה מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד עַכְשָׁיו נַעֲשָׂה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁמִּשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא שָׁרְתָה שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְאֵילָךְ, לְכָךְ נֶאֱמַר וַיְהִי, דְּבַר חִדּוּשׁ הוּא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר דָּבָר שֶׁהָיָה וּפָסַק וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם שָׁרְתָה הַשְּׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג, ח): וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן וגו', וְכֵיוָן שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה בְּעֵת שֶׁחָטָא אָדָם שׁוּב לֹא יָרְדָה עַד שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, לְפִיכָךְ כְּתִיב וַיְהִי, דָּבָר שֶׁהָיָה וּפָסַק יָמִים הַרְבֵּה וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה.