פרק טז · אות כא
כא וַיִּלֹּנוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה (במדבר יד, ב), אֵלּוּ סַנְהֶדְרָאוֹת (במדבר יד, ב): לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָלָה אֶחָד לַבִּימָה שֶׁלּוֹ לִדּוֹן, הוֹצִיא דָּבָר מִפִּיו בַּמֶּה שֶׁחִיֵּב אֶת עַצְמוֹ, הִנִּיחַ הַמֶּלֶךְ אֶת הָאִילוֹגִין שֶׁלּוֹ וְחִיְּבוֹ מִפִּיו, אָמַר לוֹ בַּדִּין שֶׁהוֹצֵאתָ מִפִּיךָ בּוֹ אֲנִי דָּנְךָ, יְהֵא לְךָ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ. אַף כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר יד, כט): בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם (במדבר יד, כח): חַי אָנִי נְאֻם ה' אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם. הִתְחִילוּ לוֹמַר (במדבר יד, ג ט): וְלָמָּה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, וַיִּפֹּל משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ, אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם, אָמְרוּ לָהֶם אֵין אַתֶּם נֶאֱמָנִים עָלֵינוּ, אַחֵינוּ חוֹשְׁשִׁים בָּנוּ יוֹתֵר מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, כח): אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר, (במדבר יד, י): וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים, וּמִי הֵם משֶׁה וְאַהֲרֹן, (במדבר יד, י): וּכְבוֹד ה' נִרְאָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ זוֹרְקִין אֲבָנִים וְהֶעָנָן מְקַבֵּל.