פרק טז · אות טז
טז לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל (במדבר יג, כד), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, שֶׁהַכֹּל צָפוּי הָיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶשְׁכּוֹל אוֹהֲבוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה, וְנִקְרָא אֶשְׁכּוֹל (במדבר יג, כד): עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִכְרוֹת מִמְּקוֹמוֹ.