פרק טז · אות ד
ד שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי י, כו): כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו, נִכָּרִים הָיוּ הַמְּרַגְּלִים שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִין לָשׁוֹן הָרָע עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט, ב): וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעָשִׁיר שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם, כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה שֶׁהַיַּיִן יָפֶה הָיָה אוֹמֵר הַכְנִיסוּ אֶת הַיַּיִן בְּבֵיתִי, וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה שֶׁהַיַּיִן חֹמֶץ, הָיָה אוֹמֵר הַכְנִיסוּ אֶת הַיַּיִן בְּבָתֵּיכֶם. אַף כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהַזְּקֵנִים מַעֲשֵׂיהֶם כְּשֵׁרִים, קָרָא אוֹתָן לִשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ, וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַמְרַגְּלִים שֶׁהֵן עֲתִידִין לַחְטֹא, קָרָא אוֹתָן לִשְׁמוֹ שֶׁל משֶׁה, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים.